על השיטה



 מאמרים

הריון ושיטת אלכסנדר

ניקולה מינפלד, 1989
תרגמה ורדה לוין


במשך תשעה חודשי הריון מלא, חלים באישה שינויים הורמונלים רבים המשפיעים על הוויתה באופן שאין דומה לו. מעל הכל, שינויים אלו מתרחשים תוך תקופת זמן יחסית קצרה. אני אתייחס כאן להיבט זה, לשינויים ולהסתגלות אליהם.

אישית, גיליתי דרך שיטת אלכסנדר במיוחד בקשר לשני הריונות, עד כמה הייתי מרוחקת מהגוף שלי, וכיצד יכולתי להפיק תועלת מעבודה על ריחוק זה לקראת התאחדות עם "עצמי". החוויה שלי היתה שגופי התקדם בכמה שלבי הריון "לפני". אני לא הסתגלתי לשינויים באותה יעילות שהגוף הפגין. הגוף הוכיח את עצמו יותר ער ואמין בהבחנתו וחזר והזכיר לי את מצבי המשתנה.

למשל, בתקופת ההתאקלמות של החודשים הראשונים, "אני" המשכתי בקצב הרגיל שלי, ואז סחרחורת או התקפת עייפות הזכירו לי שרצוי להאיט. אחרי מספר ימים הייתי מאיצה שוב וזוכה לאותן תזכורות הזהרה. מאוחר יותר בחודשים מתקדמים בהמצאי בכיתה תמיד הופתעתי להבחין במראות עד כמה התרחבתי - הרגשתי לא תאמה את המראה… במשך הזמן הסתירה פחתה. בכיתה בדרך כלל הופיעה תחושת שלווה והרמוניה בעקבות העבודה, שאיפשרה לי להיות יותר בגוף ולקלוט ביתר דיוק את השינויים אשר הופיעו במהירות גוברת.

אוכל לאמר שעבורי שיטת אלכסנדר באופן כללי מאפשרת לי להיות יותר עצמי או לחזור למה שפעם הייתי. בנוסף, ביחס להריון - השיטה איפשרה לי הזדמנות להגיע לשלווה פנימית שרק הועילה לילדים שנשאתי ותרמה לגישה החיובית ללידה שנוצרה כתוצאה.

לקראת סופם של שני ההריונות, תוך כדי עבודה חוויתי לעיתים קרובות "התחברות לכל החי" בצירוף להרגשה אדירה של גלי חיות ואנרגיה השוטפים אותי.

העבודה גם איפשרה לי ליצור קשר הדוק לילדים לפני תחילת הלידה. למשל, יכולתי להבחין בתנודותיהם הרבה לפני שהייתי "אמורה" לחוש לפי דעת הרופאים והספרים.

אז מה היו האמצעים להשגים אלו?

העבודה על השולחן הביאה לכאבים בגב התחתון, שהיה רגיש כמקובל אצל נשים הרות. אך כאבים באיזור זה לעולם לא הופיעו בעבודת כיסא או בהליכה ובעצם בשום נקודה אחרת בהריונות.

מורה אורח שלא היה נבוך משימת ידיים על בטני (רוב המורים והתלמידים כן התביישו) הראה לי את תטייתי לא רק להחזיק את התינוך בתוכי אלא גם לסחוב אותו. אני מניחה שטעות החזקת וסחיבת התינוק לפני הצורך נעשית באופן שיגרתי על ידי נשים הרות ויוצרת את "יציבת ההריון" הטיפוסית וכאבי גב פוטנציאליים.

בהתחלה לא היה קל "לעזוב" - אני זוכרת הרגשה שחזרה והופיעה שאולי אאבד משהו ,שכאילו קצת מסוכן לעשות את זה. עם הזמן למדתי ואיני מוצאת דרך תיאור טובה יותר - "לשים את התינוק על מדף פנימי". "מדף" זה היה יותר בכיוון הגב האחורי מאשר הקדמי. זה אמר שהפסקתי להחזיק או לסחוב. זאת היתה העבודה היומיומית שעבורה השתמשתי בשיטה במשך שני ההריונות.

כמובן בנוסף לעבודה על מערכת יחסים ראש - צואר - גב, כיוונתי את עצמי "לעזוב" בבטן ולמצוא קשר לגב.

במונחים מעשיים, בנוסף ל"ראש קדימה ולמעלה" עבדתי על "למטה, החוצה ואחורה" לאזור זה של הגוף. קשר ברור לרגליים ולרצפה נעשה חשוב יותר ככל שהוספתי במשקל. שוב ושוב גיליתי ש"החלקתי" חזרה לנטיית סחיבה/החזקה. אף פעם לא הבחנתי בזה במהירות שהגב הפגין, בתופעת הכאב המעצבן שמצביע על שימוש גרוע. לכן נעשיתי יותר מודעת לשימוש ביחס להריונות ולמדתי לבטוח במסרי הגוף, יותר מאשר במכונת המוח.

בעוד הזדמנות שעבדתי עם מורה אורח, נוכחתי להכיר באחת הגישות להריון שעד כה לא הכרתי בהן. בזמן העבודה, מסר מעורפל הגיע מאזור אפל של תודעתי, שחלק מנטייתי להחזיק בבטן גם קשור לאי נכונות להכניע את גופי הרזה להריון. הופתעתי מכיוון שבאמת ולעומק קידמתי בברכה את הילדים בתוכי אל גופי. אז כרן היתה גישה כמעט אל מךודעת המשפיעה על השימוש שלי.

אני בטוחה שבעקבות העבודה שהזכרתי, לא פיתחתי יציבה טיפוסית להריון ולעולם לא חשתי כבדות בהריון.

כל זה לגבי קבלת עבודה… אוסיף שמבחינת תחושת השקט שמופיעה כאשר עובדים עלי נובעת לפי הבנתי כרגע מהעבודה המתמידה של המורה שעובד/ת על עצמו/ה ונותן/ת לי להיות כמו שאני אך מזמין/ה אותי להשתנות אם אני מעוניינת. הייתי במיוחד רגישה לזה במשך ההריון השני, למשל אם תלמיד העובד עלי היה יותר מעוניין בי מאשר בעצמו, הייתי חווה את זה כהסגת גבול מפריעה - אפילו עד כדי סחרחורת וצורך בעצירת העבודה. דרך עבודה ברורה יכלה לחזור אחדות אשר נתנה לי תחושת קורת-רוח הדומה לזאת שמוקרנת מילדים קטנים.

הם לא עסוקים בעבר או בעתיד, הם פשוט "נמצאים". הייתי מאוד מודעת למהירות ובאיזה אמצעים תחושה זאת נעלמה לאחר הכיתה.

לקראת סוף הקורס גיליתי את התועלת בשימת ידיים על מישהו ולעבוד על עצמי. בגלל אימוץ "עמידת הקוף" והתארכות הגב שנעוצה "במצב" זה("מצב" רומז על משהו נייח וכמובן שלא כך הדבר), נעשיתי במיוחד מודעת לגב ולהרגלי המוזכרים לעיל. על ידי שימת ידיים הייתי צריכה לרוקן את ה"עשיות" וכך הפכתי להיות רגישה למה שנתן הכיוון, וכתוצאה - להנות מהתודעה המשופרת לעצמי ולאדם שעליו עבדתי.

לגבי, עקרונות השהיית ההרגל והאמצעים והפעולה ההדדית העדינה ביניהם מהווים את ההיבט הקשה ביותר של השיטה. בהיותי רגילה לדהור בחיים, משלימה עבודות בית במהירות המשאירה את אישי חסר נשימה (לא את עצמי) זאת הנקודה שעדיין דורשת ממני את מירב העבודה. שוב ושוב קשה לי להבחין בתרומתן לגב של 10 דקות אי-עשייה, כדי לאסוף אנרגיה מהמקור הסודי והפנימי שאליו ניתן להגיע.

אולי אנסה לתת הגדרה אישית של הטכניקה שזאת דרך עבודה המציעה אמצעים לויסות וחלוקת משאביי באופן אופטימלי מכל מצב בו אני נמצאת, בתנאי שאני מוכנה להשקיע מאמץ לכוון את עצמי בבהירות.

הניתוק של גופי מ"עצמי" התמוסס לגמרי בלידתו של אלק. אוכל לומר שבמשך הלידה (שארכה 6.5 שעות) כל מה שאני מבינה מהמילה "עצמי" התאחד והתמקד בתודעה במשימה של פתיחה (שלב ראשון של לידה).

כמעט ולא היתה חשיבה, דאגה או הצגת שאלות בין צירים, מה שהיתה נטייתי בלידתה של נינה שארכה 12 שעות.

משותף לשתי הלידות היה השלב השני הקצר, הקטע של "עשייה" באמת פעילה. בשתי הפעמים החוויה היתה כמעט מהנה, בגילוי כוחי והחופש להשתמש בו, ללא מעצורים ללחוץ את התינוק החוצה. שתי הלידות היו ללא התערבות רפואית חוץ מאפיזיאוטמיה (חיתוך פות). בשני המקרים וילפרד נכח ולבטח תרם יותר מאשר המיילדת עזרה בעבודה. דרך יכולתו המפותחת כמורה לאלכסנדר הוא הבחין בדיון עד כמה עבדתי טוב (או לא) ויכול היה לכוון אותי במילים מתאימות אם וכאשר התחלתי לאבד את עצמי בנשימה בהתכווצויות.

גופי היה ללא מתח בזמן לידתו של אלק (שזכה להערה מהמיילדת), אבל היא שמה לב שמידי פעם הייתי מכווצת את אצבעות כפות הרגליים בזמן הצירים. מאז נעשיתי במיוחד מודעת לכפות רגליי ותופסת את עצמי מעוותת אותן בדרך שלא הבחנתי קודם לכן.

לאלו שחושבים איך אפשר ללדת תינות ולסיים קורס הכשרת מורים - זה הודות לקרבת הכיתה אל הבית, יניקה מוצלחת, תינוק שלוו ומאושר, אב תומך עם שעות עבודה גמישות והורי המוכנים לקחת את מקומו של וילפרד בהעדרו.

שני ההריונות היו ללא סיבוכים ולא הפריעו כהוא זה לנוכחותי בכיתה. עם נינה הגעתי לכיתה עד שבוע לפני לידתה, עם אלק עד 3 ימים לפני הופעתו.




בחזרה לרשימת המאמרים



לראש הדף





 

 
   
עמותת ארגון המורים לטכניקת אלכסנדר בישראל  |   טלפון: 03-5226172  |   ת.ד. 16163, תל-אביב 61161
   
על התמונה והשיטה