על השיטה



 מאמרים

שיטת אלכסנדר, שפת הקודש והתורה – מערכת היחסים המיוחדת ביניהם

מאיר עמית


(המאמר נכתב לקראת הקונגרס בפרייבורג 1999)

שמי מאיר עמית ואני מורה לשיטת אלכסנדר.

את השיטה הכרתי לראשונה לפני כ – 30 שנה דרך יהודה קופרמן, חבר ילדות, שהביא את השיטה לנתניה.

יהודה היה המורה הראשון שלי, והוא זה שעודד אותי להמשיך ללמוד את השיטה ולהכשיר עצמי להיות מורה. עד היום הוא מלווה אותי בדרכי ועל כך נתונה לו תודתי המיוחדת.

את הכשרתי כמורה אני חב לשמואל נלקין, אשר הביא את השיטה לישראל, ולצוות המורים שלו בקורס להכשרת מורים בירושלים.

כמו כן נתונה תודתי לזאב תדמור ז"ל שאפשר לי להיות אסיסטנט בקורס להכשרת מורים בתל אביב במשך עשר שנים. זאב לימד אותי רבות ואפשר לי להתפתח בדרכי המיוחדת.

ומעל לכל – תודה לאשתי אביבה, שתמכה ותומכת בי לאורך כל הדרך, ומתפתחת אף היא בכיוון השיטה.

כידוע, אלכסנדר גילה את עצמו בעזרת מערכת מראות. כלי פשוט זה, אפשר לו למעשה להתבונן בהיטל הצד שלו. החידוש בגילוי היה קבלת היבט נוסף על עצמו – ממד הנפח, אשר הבהיר לו את מערכת היחסים המיוחדת שבין הראש לבין הגו בפרופיל, בזמן פעולה (תנועה).

למדתי את שיטת אלכסנדר בשפה העברית ואני מלמד בשפה העברית, שהיא כידוע שפת הקודש, שפה שבה כתובה התורה, שניתנה על-פי האמונה על-ידי אלוהים למשה בהר סיני.

ניתן לומר, ששפת הקודש היא שפת היצרן, והתורה היא ספר ההפעלה של האדם.

השפה העברית, שפת הקודש מורכבת מ-22 אותיות. לכל אות יש מעמד מיוחד, עוצמה מיוחדת ומשמעות מיוחדת.

האותיות מרכיבות מילים, והמילה היא כלי המכיל רעיון. באמצעות המילים ניתן להעביר מסרים ורעיונות, הן בכתב והן בעל פה למשך שנים רבות.

תוך כדי לימוד והוראת השיטה בשפה העברית, גיליתי כמה רעיונות ומקבילות שהייתי רוצה לשתף אתכם.

כולנו מכירים את הרעיונות המיוחדים של אלכסנדר, וכמו את הקושי שלו להביע אותם במילים. כמו שכתב מקדונלד בספרו בפרק 2 עמוד 45: "אלכסנדר השתמש במילים כמו 'בלימה', 'ראש לפנים ולמעלה', 'גב מתארך ומתרחב' ועוד, בהעדר מילים ייחודיות שבאמצעותן יכול היה להביע את רעיונותיו. למונחים אלו יש משמעות מיוחדת עבור האנשים שהתנסו בשיטה באופן מעשי".

בהקשר זה אני רוצה להציע בהמשך כמה מילים בשפת הקודש, שמופיעות בתורה, המתאימות להביע את רעיונותיו של אלכסנדר, ואת חמשת העקרונות של השיטה, כפי שהובעו על ידי מקדונלד במאמרו 'הנחיית כיוונים עשייה ואי עשייה', והם:

  1. הכרה בכוחו של הרגל.
  2. בלימה ואי עשייה.
  3. הבחנה בערנות תחושתית לקויה.
  4. הנחיית כיוונים.
  5. הפיקוד הראשוני.

כאשר מתייחס מקדונלד במאמרו לחמשת העקרונות, בסוף הפיסקה זורק הוא כפפה לקוראים ומשגר להם אתגר באומרו: "אם תתקלו בשיטה כלשהי הדומה במקצת לטכניקת אלכסנדר, בַּחנוּהַ לפי חמשת העקרונות הפשוטים הללו וראו איזה מהם נעדר".

הרמתי את הכפפה ובמשך השנים גיליתי חמש מקבילות לחמשת העקרונות של מקדונלד, אותן מצאתי בספר התורה, שהיא למעשה על פי מוסרה תורת חיים. אתחיל בעקרון הראשון:

1. הכרה בכוחו של הרגל = "קשה עורף"

המושג 'קשה עורף' מופיע לראשונה בתורה בספר "שמות" פרק לב' פסוק ט', בסיפור על מעמד הר-סיני. באותו מעמד שהה משה על ההר ועמד להביא לעם משהו חדש. במהלך הציפייה הממושכת, איבד חלק מהעם את סבלנותו ודרש מאהרון להחזיר אותו למצרים, אל עגל הזהב ואל סיר הבשר.

סיר הבשר ועגל הזהב מסמלים את ההרגלים הישנים: העבדות והחומרנות. העם העדיף את החזרה אל חיי העבדות והקושי – דברים מוכרים ומוחשיים – על פני החירות ויכולת הבחירה של דברים חדשים, הדורשים גם סבלנות וגם אורך רוח.

משום כך כינה אלוהים את העם: עם קשה עורף. והכוונה היא – עם שנעול על הרגלי העבר שלו, גם אם הם קשים ביותר ולא נוחים.

2. בלימה = יירוט

ואי עשייה = שבת

אלכסנדר השתמש במילה 'אינהיבישן', שתורגמה בעברית ל"בלימה". המילה "בלימה" ביסודה אינה חיובית, אלא מבטאת פעולה כוחנית ישירה – כוח מול כוח, שחיקה ומאמץ. הרעיון הוא שהפקודה המורגלת שיצאה לא תגיע לידי מימושה.

אני מציע להשתמש במילה "ליַרֵט" (את התהליך המורגל), שמשמעה תואם לדעתי את הפעולה המתרחשת בתוכנו. כלומר, לא לבצע את הפעולה המורגלת למרות שהפקודה כבר יצאה. מילה מיוחדת זו מופיעה בתורה בספר "במדבר" פרק כב' פסוק לב', בספור על בלעם והאתון. בלעם נתבקש לקלל את עם ישראל. בלעם יצא לדרך, אולם מלאך ה' ירט אותו בדרכו ושינה את תוצאות המהלך, וכך במקום לקלל נמצא בלעם מברך.

במילון העברי המילה 'ליַרֵט' משויכת לתעופה, ומתייחסת לתנועה תלת-מידית המתבצעת בנתיבים. היירוט הינו מפגש שבאמצעותו משנים את כיוון התנועה של עצם כלשהו בזמן מעופו. היום משתמשים גם במושג בעולם התקשורת: "ליירט שידור". הייחוד ביירוט הוא שמדובר במפגש בעל אפשרויות רבות: החל מחסימה פיזית, איום, ועד הפלה, דרך הטיה באמצעות נגיעה חיצונית, או הזנה באינפורמציה אחרת. כל זאת על מנת שהתוצאה המתוכננת לא תתממש.

דוגמאות ליירוט: מטוס ספיטפייר בלתי חמוש יירט רקטה 2V ששיגרו הגרמנים במלחמת העולם השניה, על ידי נגיעה בכנפו ברקטה, והסיט אותה ממסלולה המתוכנן. דוגמא אחרת היא שילוח נורי מגנזיום בוערים המפיצים חום שמסיט ממסלולם את הטילים המכוונים לרדוף אחר חום המנוע של המטוס. דוגמא נוספת היא קליטת תקשורת של גלי רדיו לאיסוף או שיבוש מידע כחלק מלוחמה אלקטרונית.

אי עשיה = שבת = להניח

השבוע הוא סדרת ימים קבועה הארוכה ביותר החוזרת על עצמה במדויק (7 ימים) – Pattern, השבת נמצאת בפסגת השבוע.

בסיפור הבריאה נאמר על היום השביעי, שאלוהים שבת מכל מלאכתו אשר עשה. בשבת יש שביתה ממלאכה, אולם אין שביתה מעבודה. עבודה היא גם עבודת הבורא: המשך השקעת משאבים בהתפתחות האנושית, תהליך שהחל ביום השביעי ולמעשה נמשך עד היום.

נאמר: ששת ימים תעבוד ותעשה מלאכה. לעומת זאת בשבת יש איסור מפורש רק על מלאכה. ומכאן שאין איסור על עבודה בשבת. שבת אינו רק שם של יום בשבוע, אלא תאור פעולה. אלוהים הפסיק את המלאכה והעשייה, כלומר – עשה 'אינהיבישן', יירט את ההרגל בכדי לאפשר זמן למנוחה, ולמעשי הבריאה להתפתח. נאמר: וינח וינפש. אלכסנדר היה אומר: אם תניח, תבחין בהתפתחויות המתרחשות באופן טבעי. פעולה זו של הנחה, מאפשרת התחדשות ושיקול דעת מחדש להנאה ולהתפתחות, כמו שנת שבתון באקדמיה.

בשבילי השבת מתאפיינת בדוגמא קטנה: אבא של אשתי היה מעשן מתמיד וכבד במשך כל השבוע. אך מידי שישי לקראת כניסת השבת היה מניח את קופסת הסיגריות והגפרורים על הדלפק במרכז הבית, ולא נגע בהן ולא התעניין בהן עד צאת השבת. הוא שבת מעישון.

3. הבחנה בערנות תחושתית לקויה

רעיון זה כבר נמצא בסיפור הבריאה, בו אמר אלוהים "כי טוב" לאחר כל שלב של בריאה. רק לאחר בריאת האדם לא נאמר כי טוב, אלא בהכללה על כל מעשה הבריאה. רוצה לומר כי האדם לא נוצר מושלם אלא צריך להמשיך ולהתפתח.

אבל הנושא של "ערנות תחושתית לקויה" מופיע בצורה ישירה יותר, בסיפור הברכה של יצחק את יעקב. יצחק התכוון לברך את עשו בכורו שהיה אדם שעיר ועסק בציד. יעקב אחיו שחשב כי לו מגיעה הברכה, התחפש לעשו בלובשו בגדים שעירים. יצחק היה זקן ועיניו כהו, לכן השתמש בחושיו האחרים כדי לזהות את מי הוא מברך. למרות הספק שהיה בלבו, שנבע מחוסר ההתאמה בין חוש השמע לבין חוש הריח וחוש המישוש, יצחק קיבל החלטה וטעה. יצחק טעה בעיקר כאשר לא נעזר באנשים אחרים. הוא הבחין בשיער והריח את ריח הציד, אבל ההבחנה התחושתית היתה לקויה.

אחד הדברים החשובים בטכניקת אלכסנדר הוא לאפשר לאחרים לשקף לנו את הטעויות שלנו.

4. הנחיית כיוונים = אם תיטיב שאת

מטרת הנחית הכיוונים היא שיפור נשיאת הראש לפנים ולמעלה.

המקבילה למושג זה, מופיעה בספר "בראשית" פרק ד' פסוק ה': "ויחר לקין מאד ויפלו פניו, ויאמר ה' אל קין: למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ, אליך תשוקתו, ואתה תמשול בו".

משפט זה הוא אחד המשפטים המאד לא ברורים בתורה. בין הפירושים מצאתי פירוש המתיחס למערכת היחסים שבין הראש לבין הגו ולהשפעת מערכת יחסים זו על הערנות, שיקול הדעת, הגמישות ויכולת הבחירה של האדם מתוך בקרה משופרת.

אם תיטיב לשאת את הראש, לפנים ולמעלה, תהיה מכוון יותר ותפעל בשיקול דעת ובבקרה. ואם לא – לפתח חטאת רבץ – פתח לשגיאות, טעויות, ושימוש משובש בכל המובנים.

5. הפיקוד הראשוני - בקרה בלוז

הפיקוד הראשוני הינו גם מקום פיסי, - זהו מקום שבו נפגשים בסיס הגולגולת עם פסגת עמוד השדרה, ובו נמצא הלוּז. הלוז היא החוליה העליונה של עמוד השדרה, ובה מתממשת פעולת הבקרה. אתחיל במושג הבקרה. בעברית יש שתי מילים שראוי להבחין ביניהן: בקרה ושליטה. בקרה מקורה במילה בקר, המקום ממנו בוקע האור. מילה זו מבטאת ערנות מיוחדת ומיוחסת בתנ"ך לאלוהים: "כבקרת רועה עדרו".

הלוז הוא המקום שבו לפי קדמונים שוכנת האלוהות באדם, המקום שבו נפח אלוהים באדם נשמת חיים ונתן לו את יכולת הדיבור. הלוז היא החוליה העליונה בעמוד השדרה שעשויה מחומר מיוחד אשר אינו מתבלה עם הזמן. ולכן לדעת הקדמונים ממנה תתרחש תחיית המתים.

המקום נמצא מתחת לראש בחלקו הפנימי-עליון של בית הבליעה, באזור זה נמצאת חולית הלוז (בעברית – העיקר שבדבר או התוך הלבן בפרי השקד, בלע"ז – חולית האטלס).

יש קשר בתורה בין לוז, בית אלוהים, ושער השמים. בספר "בראשית" פרק כח' פסוק יב', מסופר על חלום יעקב. כאשר יעקב שכב לישון, הוא הניח אבן למראשותיו. כלומר, יעקב לא הניח פשוט את ראשו על אבן, אלא הביא אבן אל מתחת לראשו למקום הנקרא מראשותיו. יעקב, כשהיה בתנוחה זו כאשר האבן למראשותיו (מלשון ראשית), הגיע כנראה למערכת יחסים משופרת באזור שאנו נוהגים לכנותו "פיקוד ראשוני" וחווה חוויה או חלום על הקשר בין הרמה הארצית לרמה הרוחנית. בחלומו ראה יעקב סולם המחבר את הארץ והשמים ועליו מלאכים עולים ויורדים וה' ניצב עליו. יעקב אשר מאד התרשם מעצמת החוויה אמר: "אכן יש אלוהים במקום הזה (הפנימי והחיצוני) וקבע שם המקום "בית אל", ואולם לוז שם המקום לראשונה".

הפיקוד הראשוני הוא מימוש הבקרה בלוז. השליטה ההכרתית בגוף היא התוצר של הבקרה והתיאום בלוז, והיא מתממשת באמצעות המח, מערכות העצבים והשרירים.

לסיום

במאמר זה ניסיתי לשתף אתכם במספר גילויים והבנות להן הגעתי כמורה לשיטת אלכסנדר, לאור עיון במהלך השנים בתורה.

לפי מיטב הבנתי, הרי שרעיונותיו של אלכסנדר מופיעים כבר כשלושת אלפים וחמש מאות שנה קודם לכן, בתורת החיים שניתנה לעם ישראל על ידי בורא עולם במעמד הר סיני.

בכך אין בכדי לגרוע מראשוניותו וגדולתו של אלכסנדר, אלא אולי להפך, כאשר מבינים את משמעות גילויו לגבי טבע האדם ומימושם הלכה למעשה בעזרת השיטה בחיי היום יום.

ברצוני להוסיף כי במאמר זה נגעתי בכמה תחומים, ואולי אף רבים מדי למאמר אחד. באם מישהו רוצה למקד או להבהיר יותר נושא מסוים, אשמח לעשות זאת יחד עמו.




בחזרה לרשימת המאמרים



לראש הדף





 

 
   
עמותת ארגון המורים לטכניקת אלכסנדר בישראל  |   טלפון: 03-5226172  |   ת.ד. 16163, תל-אביב 61161
   
על התמונה והשיטה