ארגון המורים



 ביטאונים

ביטאון מס' 12 - ספטמבר 2005
חלק ב'
מאמרי המורים


תוכן העניינים:


לחלק א' של הביטאון
בחזרה לרשימת הביטאונים



שיטת אלכסנדר ואקיופנקטורה
גישות שונות למסקנות דומות
נילי בסן


התפישה הפילוסופית של המונח – בריאות האדם

תפישתו הפילוסופית של אלכסנדר מונחית על עיקרון השלמות והיא רואה את האדם כשלמות פסיכופיזית – הגוף והנפש אינם ניתנים להפרדה. האדם יבריא ממחלה או ממום כאשר תפישתו היא של שלמות הגוף, הנפש והמחשבה.

אקיופנקטורה שיטת אלכסנדר
נוצרה במזרח נוצרה במערב
בת 4000 שנה צעירה יחסית – רק בת 100 שנה
מטפלת מלמדת
התפישה הבסיסית: מהמקרו קוסמוס – הטבע, הסינים הסיקו על המיקרו קוסמוס – האדם התפישה הבסיסית: מהמיקרו קוסמוס – האדם, שיטת אלכסנדר הסיקה על המקרו קוסמוס- הטבע

טבלה 1

תפישת השלמות – התפישה ההוליסטית

תורת הרפואה הסינית – אקיופנקטורה (Accupuncture) מבוססת על העיקרון הפילוסופי שהיקום הוא ההתגלמות של השלמות, של הכוח הראשוני הנקרא Qi Energy - אנרגית ה-Qi.

Qi הוא הכוח היוצר את החיים, הוא הריתמוס של הטבע, בכל דבר ישנה האיכות של אנרגית החיים , Qi וזו, בהיותה התגלמות הכוח הראשוני, אחראית גם להרמוניה הפסיכופיזית של האדם.

אלכסנדר בספריו אינו מתייחס ספציפית לאנרגית החיים Qi , אבל הוא טוען שכאשר נפעל לפי שיטתו, התוצאה הטבעית תהיה הגדלת החיוניות והאיזון של כוח החייםׁ(M.S.I).

נתינת כיוונים ברצף מביאה את האדם להפעלת כוח החיים הזה בצורה הרמונית. התוצאה היא שיש תנועה רצופה של אנרגית החיים הזורמת בצורה חופשית ומאוזנת בגוף, וכמו שהסינים מאמינים – תנאים כאלה הם ערובה לבריאות טובה.

אלכסנדר כותב ב-M.S.I : "אנו יכולים להבטיח את התנועה המקסימלית של האברים הפנימיים בכפיפה לחוקי הטבע וכך נגיע לתפקוד המכסימלי של כל האברים הפנימיים".

טכניקת אלכסנדר עוסקת בהרמוניה ובאיזון הפועלים באדם כחלק אינטגרלי מהיקום. לדעת אלכסנדר כדי שאדם יפעל בצורה הרמונית ומאוזנת היחס הנכון בין ראש-צוואר-גב, כלומר הבקרה הראשונית צריכה להישמר. כולנו יכולים לשמור על צורת חיים בריאה אם נשתמש בבקרה הראשונית ברצף בכל הפעילויות היומיומיות: לבלום את תגובתנו לגרוי, לתת כיוון ולהשתמש בבקרה הראשונית ברצף – זוהי דרך החיים הנכונה לפי אלכסנדר, והיא תשמור על בריאותנו. והאדם שישנה את הרגלי השימוש בעצמו בצורה מודעת, ישנה גם את הרגלי אכילתו, השתייה שלו, העישון וכו'. כלומר אלכסנדר מתווה דרך חיים שתשפר את בריאותו של האדם ואת איכות חייו.

אקיופנקטורה שיטת אלכסנדר
אנרגיה ה-Qi
טאו

דרך חיים נכונה
חיוניות
הבקרה הראשונית

שינוי הרגלים
בריאות = איזון
מחלה היא חוסר איזון
תפקוד מורה על שימוש לקוי שימוש מורה על תפקוד לקוי

טבלה 2

רעיון דומה של שמירת דרך חיים נכונה – הטאו, נמצא אצל הסינים.

טאו פירושו הדרך או הכיוון. טאו מתבטאת בשני הכוחות הראשוניים Yang & Yin , שהם שני כוחות מנוגדים של השלם. כדי שאותה אנרגית החיים Qi תוכל לפעול בחופשיות ברמה גבוהה, עיקרון הקוטביות של שני הכוחות Yang & Yin חייב להישמר בהרמוניה.

בכתבים הסינים העתיקים Nei Ching כתוב: " עיקרון ה- Yang & Yin הוא הבסיס ליקום. זהו העיקרון לכל הדברים שבהוויה, זהו המקור והשורש של החיים והמוות". כיון שכל היקום מציית לחוקיות המתבטאת בחילופי יום ולילה, חילופי העונות, גידול ונבילה, אדם בתלותו המוחלטת ביקום חייב לציית לדרך - לטאו המותאמת לדרך הטבע. "אלה המצייתים לטאו משיגים את הנוסחה לנעורים בלתי נדלים ושומרים על גוף חיוני" אומרים הסינים.

אלכסנדר רואה את הפן הפיזי והפן הנפשי כחלק מהשלם, לכן כששניהם עובדים בהרמוניה האדם מרגיש טוב. מהו מצב של מחלה? לפי אלכסנדר סימני המחלה הם: תפקוד לקוי של מנגנונים, עבודה לקויה של הבקרה הראשונית, איבוד חיוניות ותפקוד חלש של האברים.

הסינים חושבים שאותם עקרונות העובדים ביקום – איזון והרמוניה, יוצרים בריאות. מחלה היא חוסר איזון. הדרך היחידה לרפא מחלה היא להחזיר את האדם לאיזון. מחלות מקורן בפן הפיזי והנפשי. כשאדם חולה, חוסר האיזון הפיזי והנפשי מתבטאים בגוף. הגוף הוא המראה המשקפת את הליקויים וההפרעות שבתוכו.

התפישה של אחדות הגוף והנפש

לכסנדר מציין בספרו U.C.I.L שכאשר היחס בין הראש, הצוואר והגב לקוי ישנו חוסר איזון, תפקוד גופני לקוי והאדם חולה. האיזון הפסיכופיזי ישמר על ידי שימוש נכון של הבקרה הראשונית שיביא לתפקוד טוב, וישמור על האדם בריא.

אצל הסינים היחס בין ה-Yang & Yin נחשב למרכיב חשוב בהשפעתו על בריאות האדם. הרמוניה מושלמת תביא לבריאות. חוסר הרמוניה או התגברות אלמנט אחד מהם תביא למחלה או למוות. מחלה פרושה חוסר איזון פנימי, אך האדם אינו חשוף לשגיונות ה- Yang & Yin . הוא קיבל את התורה, הדוקטרינה של טאו כאמצעי לשמירת איזון מושלם, לשמירה על הבריאות ואורך חיים.

היחס בין שימוש לתפקוד

אלכסנדר, כשחקר את ההתנהגות האנושית, גילה שהשימוש והתפקוד אינם נפרדים זה מזה ומושפעים אחד מהשני. הסתכלותו על מקרים כמו אסתמה, גמגום ואפילו אפנדיציט מבהירה שהוא מסיק אל תפקוד הגוף דרך הסתכלותו על אופן השימוש של האדם. שימוש טוב יבטיח תפקוד טוב, דבר שיבטיח בריאות טובה. מהמיקרו קוסמוס – האדם, אלכסנדר ממשיך למקרו קוסמוס – הטבע, ואומר שהטבע צייד אותנו בפוטנציאל להבין את האמצעים למניעת שימוש לקוי בעצמנו, אך אנו לא השתמשנו בו כיוון שלתומנו חשבנו שהשימוש בעצמנו אינו יכול להתקלקל.

הגישה של הסינים קצת שונה בבסיסה. התפישה של ה-Yang & Yin שממנה צמחה תורת חמשת האלמנטים, תמצית המסורת העתיקה הזאת היא שבנוסף לכוח הזוגיות בין ה- Yang & Yin , הם התחלקו לחמישה אלמנטים: האש, האדמה, המתכת, המים והעץ. אדם בהיותו התוצר של הארץ והשמים מכיל גם את המיזוג של ה- Yang & Yin וכן את כל חמשת האלמנטים. לחמשת האלמנטים קשורים 12 האברים הפנימיים, עונות השנה, רגשות, צלילים, חושים, רקמות ועוד ועוד.

אלכסנדר מציין שכאשר חלק מסוים אינו מתפקד כראוי כל האברים האחרים סובלים כי מוטלת עליהם עבודה נוספת. בעזרת האמצעים שבעזרתם אפשר לכוון באופן מעשי את הגוף כך שזה יתוקן.

עיקרון דומה מוסבר על ידי חמשת האלמנטים ו-12 ה-officials אצל הסינים, עיקרון המדגיש את אחדות הגוף והנפש והקשר בין השימוש והתפקוד.

מה הם 12 officials אלה? הסינים אומרים ש-12 האברים הפנימיים (לא רצוניים) הם 12 officials העובדים בגוף כ-12 שרים בממשלה והם צריכים לעבוד בתאום מלא...לכל אחד תפקיד משלו, אך הוא חייב לעבוד כחלק מצוות ולהיות בקשר עם האחרים. כשכולם עובדים בהרמוניה, האדם בריא. כשאחד מהם 'חולה' ואינו מתפקד כראוי הוא משפיע על כל יתר האברים. בואו ניקח לדוגמה את אלמנט העץ, וזו תבהיר לנו את אחדות הגוף והנפש והצורה שבה צריכים לעבוד השרים בממשלה.

המרה

המרה היא השר הממונה על קבלת ההחלטות וממונה על השיפוט, לכן כל יתר השרים תלויים בו.

בעוד שהרבה מהמערכות האחרות עוסקות גם בחומרים לא נקיים, המרה עוסקת בטוהר הפנימי.

אם המרה עובדת כהלכה ואנרגיית החיים הבסיסית בה היא טובה, היא אכן השר המתאים לקבל החלטות ולשפוט בין הטוב והרע, הנכון והלא נכון. כששר זה חולה, זה יוביל לזיהום בחומר החייב להיות טהור ונקי, ואז תיוצר מרירות בגוף ובנפש. בצד הנפשי זה יגרום לחוסר יכולת החלטה, חוסר מנוחה, אי יכולת לבטוח באחרים ובלבול בכל המערכות. כל המערכות האחרות, כל השרים האחרים מאבדים את שיווי המשקל שלהם כיוון שאין אף אחד שיחליט מי ייקח על עצמו את תפקידי השר החולה. האדם נעשה אז רגוז, כועס, צועק, לא מבין ותוקפני. בצד הפיזי כששר זה חולה יש מבט מעורפל (אדם שלא רואה ברור לא יכול להחליט ברור). צוואר תפוס ללא יכולת תזוזה, וללא יכולת הזזת היד – אין החלטה לאן יזוז הצוואר ימינה או שמאלה, מחזור בלתי סדיר, אצירת שתן, עצירות ובעיות במערכת הלימפה. כשהמרה מזוהמת היא גורמת ל-chaos.

שני השרים כבד ומרה עובדים צמוד. כשאחד מהם מפסיק לתפקד השני מיד נעשה מתוסכל. לעולם לא יהיה מצב שבו הכבד חולה והמרה בריאה או ההיפך. הם תמיד עובדים יחד ולכן גם מפסיקים לתפקד טוב יחד. עבודת המרה כשר המחליט תמיד באה אחרי עבודת הכבד – המתכנן, וכאשר הם לא מתפקדים יש בלבול, שיגעון, והאדם לא יכול לקבל כל החלטה חכמה והגיונית. כששני שרים אלה אינם מתפקדים הגוף מתמוטט פיזית וההחלמה ארוכה.

המרה, כשר המחליט, צריכה להקנות לאדם עיניים בהירות, אור, יכולת קבלה והשתנות כך שבתפקוד טוב של שר זה יש שיפוט נכון של הרוח הכללית וההחלטות הנכונות מתקבלות.

כשהרופא הסיני מבחין היכן חוסר האיזון אצל החולה הוא מבין את חוסר התפקוד הפנימי ובנוסף יש לו תמונה ברורה על מצבו הפסיכופיזי של החולה. הפן הפסיכולוגי אינו ניתן להפרדה מהפן הפיזי, ולפי תפישת הסינים כל מחלה היא פסיכוסומטית. אדם בעל איזון פנימי הוא אדם בריא, ומחלה היא רק סימפטום המכוון את הרופא לחפש את חוסר האיזון הפנימי בגוף.

אבחנה-דיאגנוזה

לעומת אלכסנדר שמאבחן את המצב הפסיכופיזי, את השימוש הלקוי ואת הפגמים של תלמידיו והוא מלמד אותם כיצד לשנות את השימוש והתפקוד שלהם, האבחנה הסינית באה למצוא את חוסר האיזון הפנימי הגורם למחלה כדי לרפא את החולים. כיוון שהתפישה בשתי השיטות היא של אחדות הגוף והנפש, האבחנה הפסיכופיזית נעשית בשתיהן.

בשתי השיטות ההתיחסות לאדם היא כשלמות. הכול מתחבר במכונה האנושית: הגוף החיצוני עם הפנימי, הנפש עם הגוף, השימוש עם התפקוד וסימפטומים חיצוניים מורים על כך שיש חוסר איזון פנימי באדם השלם.

אלכסנדר כותב ב-M.S.I שצריך לשים לב במיוחד לסימפטומים חיצוניים כי הם קשורים לפגמים פנימיים. הם אינם תוצאה אחד מרעהו כי הסיבה האמיתית לקשר ביניהם היא קואורדינציה לקויה של שימוש ותפקוד. בנוסף לאבחון דרך השימוש אלכסנדר מתייחס להבעת הפנים.

ב-U.O.T.S הוא מציין שצריך לאבחן את טון הדיבור, העיניים צריכות להיות עם זיק ושרירי הפנים להיות בעלי חיות והתרגשות. הוא כותב שם גם על הקשר ההדוק בין צורת השימוש ורמת התפקוד הפנימי של האדם. כאשר הוא מצא שימוש לקוי, הצרות שנבעו מכך בתפקוד היו ליקויים בנשימה, במחזור הדם, קריסה של האברים הפנימיים באזור הבטן והגו, דבר שגרם ללחץ עליהם, לקשיחות והתכווצות בהם, ועל ידי כך הנמיך את רמת המערכת החיסונית.

הסינים משתמשים בכל סימן שהם יכולים למצוא על פני הגוף. הם מסתכלים על צבע העור, מאבחנים את ריח הגוף, מקשיבים לקול, מסתכלים על הלשון, על בהירות העיניים ועל ההתנהגות הגופנית.

האמונה בסין העתיקה הייתה שהמחשבה מוליכה את האנרגיה וזו מתרגלת את הגוף, לכן האבחון כלל את גמישות השרירים והמפרקים, את הנשימה תוך כדי פעילות, את איזון הגוף בזמן תנועה ואת חדות המחשבה. על ידי תנועותיו של האדם, הרופאים בדקו את תפקודו הפיזי, הרגשי, המחשבתי והרוחני. הם לימדו את האנשים סדרת תנועות רתמיות הקשורות בנשימה שמטרתם הייתה לפתח מחשבה בהירה, להבטיח בריאות ולרפא מכאובים. צורת אבחון נוספת היא 'נקודות האזהרה' הנמצאות על העור על כל מרידיאן והן רגישות למגע. הן כל כך רגישות למגע שעוד לפני שהחולה מרגיש במחלה הן מורות על כך שהמרידיאן הזה אינו מאוזן. האבחון המרכזי נעשה על ידי בדיקת הדפקים. הסינים מצאו שאפשר לחוש ב-12 דפקים באזור פרק כף היד – 6 בכל אחת. כל דופק מורה על עבודת אבר אחר בגוף. לעומת השיטה המערבית הבודקת את מהירות הדופק – כמות, השיטה הסינית בודקת את איכותו. ישנן 27 איכויות שונות וכל איכות מורה על מצב שונה של האבר וחוסר תפקודו. אפשר להבחין בדופק דק, מקובע, חסום, גס, לחוץ, אגרסיבי וכו'. הדופק נלקח בתחילת הטיפול, באמצעו ובסופו. אצל אדם בריא הוא צריך להיות גמיש, חלק, רגוע ומלא אנרגיה – כזרימה של נהר מלא במים, שקט ונינוח.

בואו נעשה השוואה קטנה בין צורת האבחון של אלכסנדר ושל הסינים לחולה באסטמה.

אלכסנדר ב-U.C.I.L מאבחן חולה כזה:

  1. חוסר כיוון בשרירי בית החזה והצוואר כך שהחולה מתקשה לנשוף אוויר החוצה
  2. לחץ על הראש אחורנית ולמטה
  3. קיבוע שרירי העורף וחיבור הגולגולת כשהגולגולת לוחצת למטה
  4. לורדוזה מוגזמת
  5. בית חזה מורם בהגזמה ואגן זרוק מאד קדימה

תנאים אלו מקצרים את הגו, יוצרים עליו לחץ וגורמים לתנועה מינימלית של סל הצלעות ובית החזה.

לפי הסינים הריאות זוהי מערכת המקבלת את אנרגית החיים Qi מהשמים (מהאוויר). הריאות הם השר המפקח על ה-Qi. הן אחראיות על תנועת הנשימה, תנועת בית החזה ועל קצב הלב. תפקידן הוא לנשום Qi טהור פנימה ולפלוט Qi לא טהור החוצה.

כל השרים האחרים תלויים בריאות לאספקת חמצן וזיכוך האוויר למען התחדשותם וחיוניותם. כשהריאות לא מתפקדות כל האברים האחרים גוועים מחוסר חמצן, הדם אינו מתחדש ואינו נעשה מלא חיוניות, חיות ומרץ. הריאות מעורבות ביצירת ה-Qi והזרמתו דרך כל הגוף. הקשר בין תפקוד הריאות והזרמת ה-Qi ובין תפקוד הלב והזרמת הדם דרך מחזור הדם – קרוב מאד. הריאות אחראיות על פיזור חלק קטן מהנוזלים של הגוף אל העור והשרירים כלחות ואל פנים הגוף כנוזלים העוברים לכליות לצורך טיהור. הריאות הן המערכת העליונה ביותר בגוף והיא רגישה במיוחד כי היא באה במגע ישיר עם הסביבה החיצונית דרך הנשימה והאוויר, ולכן עלולה לספוג גורמי מחלות חיצוניים.

הריאות עוזרות בפיזור האנרגיה שבאה מהקיבה (ההזנה) לשרירים ולעור ולפני השטח החיצוניים של הגוף הכוללים גם את בלוטות ההזעה ואת השיער שעל העור. הן אחראיות על הלחות, על ההזנה ,על שמירת מידת החום הנכונה של העור, על איזון מנגנון ההזעה ועל יכולת הגוף להתנגד לגורמי מחלות חיצוניים. מבחינת פני השטח החיצוניים של הגוף, כשהריאות עובדות חלש זה מיד יתבטא בכך שאין הזנה ולחות לעור ולשערות שעליו, העור יהיה יבש ומחוספס, שערות העור ללא ברק ונקבוביות העור לא יפתחו ויסות כראוי. כיוון שהריאות מעבירות את האוויר לאף דרך הגרון הן אחראיות גם על מיתרי הקול.

מבחינה פיזית כששר זה אינו מתפקד ההשלכות הן שמירת נוזלים בגוף והתנפחויות, עצירות, מחלות עור (העור הוא הריאה השלישית של הגוף) בעיות במערכת הנשימה כמו סינוסיטיס, הצטננויות דחופות, בעיות בקול.

הסינים מסבירים שבמקרים של התמוטטות מערכת הנשימה אנרגית החיים הבסיסית Qi אינה יכולה לרדת, כלומר להגיע עד לבטן התחתונה, דבר היוצר חזה מקובע, כאב בין השכמות וקוצר נשימה.

מבחינה מנטלית כששר זה אינו מתפקד ההשלכות הן שמירת מחשבות רעות, עקשנות, פחד מפני העתיד,ייאוש עמוק, עצב ומלנכוליה.

אלכסנדר הסיק דרך השימוש על תפקודו של האדם והאיזון הפסיכופיזי שלו.

השיטה הסינית לעומתו מסיקה על השימוש והתפקוד בגוף כמו גם על המצב הפסיכופיזי דרך סימנים חיצוניים הנמצאים על גופו של האדם.

עבודה מעשית

אקיופנקטורה שיטת אלכסנדר
מטפלת בתפקוד טוב מלמדת שימוש נכון
המטפל

אדם בריא הנותן דוגמה למטופליו/תלמידיו

האחריות

מוטלת על המטופל/תלמיד
המחשבה מוליכה את הפעילות
כוחות מנוגדים באים לידי ביטוי תוך כדי הפעילות

טבלה 3

הגישה לעבודה מעשית

בבסיס שתי השיטות ישנה גישה דומה – המניעה. למרות ששיטת אלכסנדר מלמדת את האדם שימוש נכון כשלמות פסיכופיזית ואקיופנקטורה מטפלת באדם כשלמות, טיפול זה כולל חינוך לאכילה נכונה, לנשימה ולתנועה.

התפישה שאדם אחראי לבריאותו ויכול למנוע מחלות מעצמו נמצאת בשתיהן ולכן הן מחנכות לצורת חיים נכונה. כמו בשיטת אלכסנדר גם באקיופנקטורה המורה/רופא הוא אדם שחי בצורת חיים נכונה ולכן הוא יכול ללמד ולהנחות אחרים.

לשיטתנו המורה הוא בעל תפישה ושימוש נכון ב-P.C ולשיטת הסינים הרופא חייב להיות בעל רמת בריאות גבוהה. כמו שנכתב: "אלה הרגילים להיות בריאים ללא מחלות עוזרים לחנך את החולים, הם חייבים להיות חופשיים מכל מחלה, ולכן הם יכולים לאמן את החולים לנשום נכון.

כדי לאמן את החולים הם משמשים להם כדוגמה".

אלכסנדר מתווה דרך שההולך בה יוצר בתוכו קואורדינציה, הרמוניה ואיזון. בהרצאתו בבדפורד קולג' הוא ציין שני גורמים שיש להתיחס אליהם תוך כדי יישום הטכניקה:

  1. חשיבה תוך כדי פעילות

    נקודת ההתחלה שלנו היא העצירה, החשיבה וההכוונה שאנו מתחילים בה כל פעולה, אחריה יישום אמצעים שבעזרתם אנו מבצעים את הפעילות.

    הסינים פיתחו לפני אלפי שנים שיטות תרגול המביאות לרגיעה ובריאות הנקראות: Qi Gong ו-Tai chi chuan.

    התרגול נעשה באיטיות ללא מאמץ, הוא משתמש בתנועות מנוגדות, יוצר חיות ודינמיות שקטה, איזון יציב עם גמישות, כוח מבוקר עם מודעות. כתוב ב-Ming Dynesty – מה פרוש להשתמש טוב בגוף? המחשבה מכוונת והגוף מציית.

  2. להשתמש בכוחות מנוגדים

    אלכסנדר ציין בהרצאתו שרק על ידי שימוש בכוחות המנוגדים נוכל לנוע ולהשתמש בעצמנו בקואורדינציה ואיזון. כדי ליצור את היחס הנכון בין הראש, הצוואר והגב הכוחות המנוגדים באים לידי ביטוי, כלומר הראש מכוון קדימה ולמעלה לעומת הגב שנשאר מאחור.

    הסינים גם הם ביססו את תרגיליהם על התפישה שהחיים מלאי תנועה ודינמיות בזכות המשחק בין שני הכוחות המנוגדים Yang & Yin .אין חלק שהוא בר חיים לעצמו, אלא אם כן הוא קיים באינטראקציה משלימה עם הכוח הנגדי.

    טאי צ'י הוא שורש התנועה, הוא הדו-קיום ביחסים ההרמוניים. טאי צ'י מאזן את אשר מופרד.

    Yin Yang
    חסר תנועה תנועה
    מעוגל ישר
    מנוחה התרחבות
    התכווצות התרחבות
    שמאל ימין
    נשיפה שאיפה
    לרדת למטה לעלות למעלה
    אחורה קדימה

    טבלה 4

    ניגודים אלה באים לידי ביטוי בתרגילי הטאי-צ'י

    אין דבר ללא היפוכו. למרות שהכוחות שונים, הם מזינים זה את זה תוך דינמיות תנועתית ללא התחלה וללא סוף.

    בטאי-צ'י המשחק בין שני הכוחות הבסיסיים הללו נותן תנועה מעגלית בלתי פוסקת ומביא להרמוניה ולאיזון פנימי.

    אנחנו מורי אלכסנדר צריכים להתחשב בשני כוחות אלו בזמן עבודתנו עם התלמידים כמו בזמן שאנו חווים את הבקרה הראשונית בעצמנו.

    1. גב המורה צריך להיות שקט, יציב וחזק מאחוריו – בעל איכות Yin וידיו צריכות להתנועע בחופשיות – בעלות איכות Yang.
    2. האיזון בין יד ימין ליד שמאל חייב להישמר כמו בין Yang & Yin.
    3. כאשר אנו שומרים את הגב ישר וארוך מאחור – דבר המקנה איכות Yang , הידיים מתנועעות בצורה מעוגלת המשדרת את איכות ה- Yin.
    4. כשנותנים כיוון בעמידה הגוף נשאר יציב ללא תנועה, איכות ה- Yin היא בגוף החיצוני כשהאקטיביות של החשיבה והנשימה הופכת את פנים הגוף לבעל איכות Yang . הדבר מתהפך כשאנו מתחילים לנוע. התנועה הופכת את הגוף החיצון לבעל איכות Yang, והשקט הפנימי במרכז הגוף הופך ל- Yin.
    5. כשהמורה משתמש בידיו בכוח ומנסה לדחוף את ראשו של התלמיד בכוח במקום לכוונו, ידיו של המורה הן בעלות איכות Yang וצווארו הדומם והמתקשח של התלמיד המסרב להענות לכוח הוא בעל איכות Yin. לעומת זאת אם הדבר נעשה בדרכו של אלכסנדר, ידי המורה רכות ללא מתח – Yin, וצווארו המשוחרר של התלמיד נעשה אקטיבי, מתארך – בעל איכות Yang.
    6. כשמסתכלים על אדם המשתמש בבקרה הראשונית בצורה משופרת האורך שלו הוא Yang, הוא מחזיק את עצמו בכיוון השמים, אך הוא נתמך על ידי אימא אדמה - Yin. לאותו כוח שמחזיק אותו ניצב למעלה, יש כוח בעומק האדמה שתומך אותו מלמטה (כמו עמידה על מראה). על ידי תמיכת האדמה Yin והכוונה למעלה לשמים Yang האדם מוצא את איזונו.

    ואמנם הסינים אמרו שכדי להתקדם נכון בדרך הטאו האדם צריך לחיות בהרמוניה בין שמים וארץ ועם Yang & Yin.

    אלכסנדר כתב ב- M.S.I שאדם בעל קואורדינציה טובה הוא זה המשתמש בכמות מתח כזו המביאה לכך שמגמת עמוד השדרה והרגלים היא להתארך. שווי המשקל שלו הוא כזה שאין כמות עודפת של לחץ על הרצפה. הקלות והתנועה המשוחררת של אדם כזה היא מאד ברורה.

    כיון ששתי השיטות עוסקות בשימוש נכון, אני מביאה קטע שנכתב על ידי הסינים ב-Ming Dinesty שיכול להאיר לנו המורים את דרכנו.

טאי צ'י צ'ואן / שושלת מינג

"לרוגע חשיבות מכרעת...פעילות-מאליה (ספונטאניות) מושלמת תתקיים רק כשכל דבר ייעשה בהתאם לציוויי המוח. אם הרוח משתפת פעולה, אזי אין סכנה של כבדות וסירבול, או להגעה לתחושת מעופפות (בקצה הקודקוד).

אפילו לאחר הפעלת מאמץ יש להישאר ברגיעה ולהפגין חוסר-מאמץ: יש להתמקד ולכוון לכיוון יחיד. הגוף כולו צריך להיות משוחרר, זקוף, נינוח, שלו, שקט, ממורכז...על התנועה להיות כפלדה צרופה. הדמות היא כשל נץ המתכונן לצוד שפן. הרוח היא כזו של חתול העומד ללכוד עכבר. השקט הינו כשל רכס הרים, התנועה – זריזה כנהר. צבירת האנרגיה היא כשל קשת פתוחה, שחרור האנרגיה או כהנחת החץ לדרכו. חפשו את הישר בעיקול. ציברו אנרגיה לפני שתשתמשו בה. הכוח בא מעמוד השדרה, הצעדים נאמנים לשינויים בגוף. ההתכוננות חשובה בדיוק כמו הביצוע. ישנה המשכיות למרות שהתנועה נראית 'מקוטעת'. כמו קפל, המתקפל אל תוך עצמו ואחר על קפל הבא במיקצב וסדר, כך גם ממשיכה התנועה קדימה ואחורנית עם מיקצב, סדר ורציפות. הכרחי שיהיו תמורות, שינויים ורבגוניות. רק כשאדם יודע כיצד להיות 'רך', יוכל להיות חזק כהוגן. לימדו לנשום היטב, ותקבלו להיטות – דריכות – מהירות.

ראשית יש לתפוש במוח, אחר – להביע באמצעות הגוף. יש להקפיד על בטן משוחררת, הנשימה מחלחלת ומרווה את העצמות, תנו חירות לרוח. המוח והגוף ישקטו. היו קשובים תמיד. בתוך תוככם זיכרו היטב: די בתנועה בודדה כדי להשפיע על כל תנועת גוף, אין רוגע מבודד מבלי שתתעטף בו כל הישות".

בבדפורד אלכסנדר ציין שכאשר אנו מתנהגים בבקרה מודעת אנו מגיעים לאיזון פסיכופיזי, וכך נשביע את רצונם של הפיזיולוגים והפסיכולוגים.

הנקודות על המרידיאנים

בהתבוננות על המרידיאנים והנקודות שעליהם, מורה לטכניקת אלכסנדר יכול להבין טוב יותר את האפקט הפיזי והנפשי של הבקרה הראשונית:

  1. הנקודות שבראש – כולן קשורות בשמים ובכוון למעלה.
  2. הנקודות על הגב – אחראיות על החוסן הפסיכופיזי של האדם ולאברים ספציפיים.
  3. הנקודות בחלק הקדמי – קשורות ישירות לאנרגית החיים Qi ומאזנות אותה.

הנקודות בצוואר ובראש

GV20 - מאה מפגשים – משקיט את הנפש ונותן בהירות לחושים. עוזר לכאבי ראש וסחרחורת, לחץ דם גבוה, חוסר שינה, עוויתות.

S9 – Men's Welcome - האדם מוזמן – עוזר בקשיים בדיבור, בגרון כואב, מאזן לחץ דם, מאזן את זרימת הדם וה- Qi , מעודד את הגרון.

GV15 - דלת האלמות – מבהיר את החושים וההכרה. עוזר לכאבי צוואר וראש. עוזר בקשיים בדיבור בייחוד כשהלשון גורמת לכך. עוזר נגד שיגעון.

B10 – עמודי התווך לשמים – עוזר לעורף נוקשה, כאבי ראש והיסטריה.

GB20 – בריכת הרוחות – מועיל לראיה ושמיעה טובים יותר. עוזר בחרשות, לצינון, לכאבי ראש ולצוואר נוקשה.

הנקודות על הגב

GV14 (C7-D1) - חוליה גדולה – מרגיע את הנשמה ומנקה את המוח.

GV13 (D1-D2) - דרך האושר – מרפה את שרירי הצוואר, עוזר להרגיע כאבי ראש, מרגיע את הנשימה ויש לה השפעה פסיכולוגית טובה.

GV10 Spirit Platform (D6-D7) - מרגיע צוואר מכווץ וכן כווץ לאורך עמוד השדרה.

GV9 (D7-D8) Reaching – להגיע. מרחיב את בית החזה והסרעפת ומאזן את תפקודי ה-Qi.

GV4 (L2-L3) - שער החיים - מזין את מקור ה-Qi , מחזק את הכליות ומועיל לגב התחתון.

הנקודות בחלק הקדמי

Heaven Prominence CV22 – חשיבות השמים – מקל ומאזן את תנועת הריאות. Qi מנקה גרון ניחר ואת הקול. עוזר במחלות של מיתרי הקול.

CV17 – הריח החודר - מדכא Qi מרדני ומאזן אותו, מרחיב את בית החזה והסרעפת.

CV14 – ארמון גדול – מרגיע את הנפש ומאזן את ה- Qi . מרגיע את הקיבה ומועיל לסרעפת.

CV6 - ימת ה-Qi – מאזן את זרימת ה-Qi ומחזק את הכליות.

LV2 – חלון לשמים – עוזר לכאבים בחזה, לשיעול ולאסטמה. פותח פתח לשמים.

סיכום

  1. הגדולה של הסינים היא בכך שלפני אלפי שנים הם יצרו שיטת מניעה לפי תפישה כוללנית הוליסטית. הם חנכו את האנשים לחיות בצורת חיים שתבטיח את בריאותם. הם יצרו פילוסופיה ששוזרה בדרך חייהם משך אלפי שנים והפכה לחלק מחינוכם, תרבותם וטבעם.

    בספרו 'מורשתו הנשגבת של האדם', מציין אלכסנדר שהסינים הקדמונים הכירו בחינוך מחדש כדרך לשיקום הבריאות (עמ' 191):

    "קיימות רשומות המוכיחות כי כבר בשנת 2000 לפנה"ס השתמשו רופאים סיניים בתרגילי נשימה לטיפול במחלות מסוימות. מכאן ברור שאנשים אלו הגיעו:

    • לשלב אבולוציוני שמקביל לזמננו, כלומר כזה שחייב חינוך מחדש.
    • לרמת זיהוי של יחסי גורם-תוצאה, סיבה ומסובב בדומה לימינו אשר הובילה אותם לראות את הצורך בחינוך מחדש. חינוך מחדש זה הינו חיוני לשיקום התנאים הטבעיים שהתקיימו בעת לידתו של התינוק, גם אם נשחקו בהדרגה תחת תנאי החיים המודרניים".
  2. הייחוד של שיטת אלכסנדר בזה שהיא שיטה מובנית הנקלטת יחסית בארצות שונות, במישורים שונים. לפי שיטה מובנית זו כל אחד מתקדם בקצב שלו, היא קליטה לצורת המחשבה המערבית ואפשרית ליישום בכל רגע ולאורך זמן. למרות ששיטת אלכסנדר התחילה כשיטה של אדם אחד היא פרושה כיום על פני כל היבשות – מזרח ומערב, עתיק וחדש Great minds think alike.

בחזרה לראש העמוד







הכיוון והתנועה: ההפרדה ביניהם וההרמוניה ביניהם.
כיצד סדר התנועות ותזמונן יוצרים תמונה מחשבתית מקדימה, היוצרת בהירות מחשבתית.
אבי גרניט

מאמר זה עוסק בנושאים כיוון, תנועה וסדר התנועות (sequence). ברצוני להבהיר מה המשמעות של כל אחד מהם, ולהדגים כיצד אני חושב ופועל לפיהם בזמן העבודה שלי בשיטת אלכסנדר ובחיי היום-יום.

  1. מה זה כיוון

    המושג כיוון בעברית, הוא תרגום לא מוצלח ביותר של המושג Direction שטבע אלכסנדר. Direction מכיל בחובו שני מושגים: הוראה וכיוון.

    בעברית אין מילה שמשמעותה מכילה את שני המושגים האלה. אך כשאנו משתמשים במושג כיוון כוונתנו לחשוב ולפעול בשני מישורים אלה. כלומר, עלינו לשלוח הוראות מהמחשבה לאיברי הגוף לזרום במסלולים המתאימים, השונים מהמסלולים ההרגליים, ולכוון את הגוף בהתאם להוראות.

    דוגמה: ההוראה היא המחשבה לתת לכתף להתפרס הצידה לכיוון מפרק הכתף, בשונה מהכיוון ההרגלי של הכתף להתכווץ לכיוון הצוואר והכיוון הוא התגובה הפיזית של הכתף המשתחררת וזורמת לכיוון המבוקש.

    נקודה נוספת וחשובה היא ההבנה שהכיוון מתרחש בתוך גופנו ולא מחוצה לו. לדוגמה: פעמים רבות אני פוגש אנשי אלכסנדר המסבירים את הכיוון למעלה, תוך כדי שהם מצביעים מעל לראשם לכיוון התקרה. לדעתי יש בהדרכה זו טעות. הכיוון מתרחש בתוך הגוף שלנו ולא מחוצה לו, וכך יש להסביר זאת. למשל, כשאנו אומרים "לתת לגב להתארך ולהתרחב" נוסיף ונפרט "לאורך עמוד השדרה מתחתיתו ועד ראשו". בדרך זו התלמיד יתעורר לחפש את הכיוון בתוך עצמו , בדרך מציאותית ואמיתית יותר, משום שהכיוון מתרחש באמת בתוך עצמנו ולא מחוץ לנו.

    לסיכום: כשאנו משתמשים במושג כיוון במשמעותו האלכסנדרית ברצוננו לשלוח רצף של הוראות מהמחשבה לאיברי גופנו, שמגמתן ליצור פעילות של דחפים עדינים, שיגרמו לגוף להתארך, להתרחב ולהתפרס, וזאת כנגד הכיוון ההרגלי שהוא הפוך מזה ומזיק.

  2. מה זאת תנועה

    במושג תנועה, הכוונה היא מעבר מתנוחה אחת לתנוחה אחרת, או לרצף של שינויי תנוחות בחלל. הגוף כולו יכול לנוע למעלה, למטה, אחורה, קדימה, בסיבוב ועוד. או איברים מסוימים מבצעים תנועות: היד עולה או יורדת, הרגל נעה לפנים או לאחור , הראש פונה לצדדים וכו'. התנועות של הגוף מתרחשות בחלל, מתנועות יום-יומיות פשוטות ועד תנועות וירטואוזיות של רקדן, מתעמל או אקרובט.

    מגמת שיטת אלכסנדר היא ליזום פעילות עדינה פנימית של דחפים, הזורמים בכיוון המתאים, לשם ביצוע פעולות ותנועות בחיי היום-יום באמצעות מתן של כיוונים אקטיביים ודינמיים מהמחשבה לאיברי הגוף. התוצאה היא תנועה הרמונית, איכותית וקואורדינטיבית.

    כשאני משתמש במילה אקטיביות, הכוונה היא לאקטיביות של מתן כיוונים. כלומר, אדם יכול להיות במצב של תנוחת הישיבה ולא לזוז כלל, והאקטיביות שלו תתבטא בכך שהוא יעורר בתוכו כיוונים של צמיחה, התארכות והתרחבות וכך הוא לא יתכווץ וישקע.

    לעומת זאת, אדם יכול לנוע, לרקוד ולרוץ כאשר הוא אקטיבי מבחינה תנועתית, אך פסיבי מבחינה כיוונית, כך שהוא יבצע את הפעילות כשהוא שקוע, נפול או מכווץ.

    לסיכום: תנועה במשמעותה האלכסנדרית, היא ליצור פעילות כיוונית בתוך עצמנו, הן בתנוחות והן בתנועות היום-יום, ועם הזמן להתפתח כך שנוכל לבצע פעולות ותנועות מורכבות ומהירות ועדיין להמשיך להיות מכוונים כהלכה. רמה זו, דורשת זמן, אימון ורצון להתפתח בנושא.

  3. שילוב הרמוני בין כיון ותנועה

    לאחר שעסקנו בנושאים כיוון ותנועה ננסה לראות כיצד יוצרים את השילוב וההרמוניה ביניהם. לשם כך יש להבהיר עוד מושג חשוב שאלכסנדר הגדיר כ"רגע הקריטי". הכוונה היא לרגע הכניסה לפעולה, כלומר, הרגע שבו עוברים מתנוחה לתנועה. ברגע זה האדם נוטה בדרך אוטומטית, לחשוב ישירות על השגת המטרה, כלומר, להיכן הוא רוצה להגיע בסוף התנועה מבלי לחשוב על הדרך המתאימה לכך או כיצד לבצע זאת. למשל, המטרה להגיע לכיסא בסוף תנועת ההתיישבות, או להגיע לחפץ שרוצים להרים מהרצפה. ברגע זה הרגע הקריטי, המוח מורגל מאוד לשגר את הכיוונים האוטומטיים השגויים, והאדם שמורגל לחשוב ישירות על השגת המטרה, מתקשה להמשיך ולשגר את הכיוונים החדשים לעצמו.

    אדם המתחיל בשיעורי אלכסנדר וגם התלמיד המתקדם, יודעים שרגע הכניסה לפעולה הוא הרגע הקשה ביותר לבלום את הכיוון המורגל והשגוי, ולהמשיך ולשגר את הכיוונים החדשים.

    לדוגמה: המעבר מתנוחת הישיבה לתנוחת העמידה. בשיעורים הראשונים קשה מאוד לעצור את התלמיד מלקחת תנופה לפנים ולמטה עם גופו, תוך כדי כך שהוא זורק את ראשו לאחור, ודוחף מהרגליים כדי לקום. או להפך- המעבר מעמידה לתנוחת הישיבה, התלמיד המתחיל נוטה לשלוח את הישבן לאחור, תוך כדי הקשתת הגב התחתון וזריקת הראש לאחור. בשני המקרים המורה יזהה שהתלמיד יחפש את המטרה ולא עוסק בהנחיית הכיוונים כמתבקש.

    לאחר שהבהרנו את המושג 'הרגע הקריטי' נוכל לחזור לנושא, כיצד נשלב באופן הרמוני כיוון ותנועה. המטרה היא לפתח אצל האדם הלומד את היכולת להמשיך ליזום ולהיות אקטיבי במתן הכיוונים גם בשעת התנועה. כלומר, לעצור ולכוון לפני שהוא נכנס לפעולה, תוך כדי הפעולה ואף בסיום הפעולה. ליכולת זו אלכסנדר קרא "חשיבה תוך כדי פעילות".

    יכולת זו היא לא יכולת טבעית אלה יכולת נלמדת. אלכסנדר הבין, שאדם בן ימינו יכול לרכוש יכולת זו באמצעות לימוד ותרגול בשיטת אלכסנדר.

  4. רצף, סדר התנועות (sequence)

    מניסיוני בעבודה מצאתי שכדי להמשיך ולהיות ברור בהנחיית הכיוונים תוך כדי תנועות, קל לי יותר כאשר אני יודע איזה איבר מתחיל בתנועה ואיזה איבר מצטרף וכך הלאה. כלומר, מהו סדר התנועות. לסדר זה אני קורא רצף או סדר התנועות. נדגים את סדר התנועות בפעולה אצבעות עקבים.

    בדרך כלל, כאשר אני מבקש מתלמיד בשיעור הראשון של עלייה לקצות האצבעות, לבצע את הפעולה בעצמו, אני מזהה שהתלמיד נע עם האגן קדימה והודף את עצמו למעלה מהרגליים כשהגוף והראש פסיביים. סדר תנועות זה הוא שגוי.

    על מנת להביא לשינוי בסדר פעולות זה, כמובן שעליו להיות ערני למה שהוא נוטה לעשות כהרגלו. לעצור ולעכב את אותה פעילות אוטומטית, ואז להנחות בתוכו כיוונים לפיקוד הראשוני. כאשר התלמיד נמצא בפעילות פנימית זו, כלומר, בלם וכיוון, ברגע זה המורה יכול לעזור לתלמיד ולהבהיר לו שאל לו לדחוף עם הרגליים גוף פסיבי למעלה, אלא לשתף פעולה עם המורה להניח לראש לצאת ראשון מבחינת התנועה לחלל, ואז הגב בשלב זה, תוך כדי שהוא פעיל כיוונית, מצטרף לתנועה למעלה, ורק בשלב השלישי הרגליים נכנסות לפעולה. ידיעת סדר הפעולות, מקלה על התלמיד לעבוד על נושא הבלימה ועוזרת מאוד לשיתוף הפעולה עם המורה.

    לשם הבהרה נדגים עתה באמצעות מעבר מעמידה לישיבה את המושגים כיוון, תנועה וסדר התנועות.

    הכיוון: כמובן שנרצה שהתלמיד ימשיך במתן הכיוונים המתאימים לפיקוד הראשוני ובהמשך לכך לרגליים. הכיוונים הם פעילות קבועה ותמיד נבקש שהם יזרמו באותם מסלולים\ נתיבים ולא משנה איזה תנועה אנחנו מבקשים לבצע. השינוי בתנועה לא אמור לגרום לשינוי הכיוונים בתוך עצמנו, כלומר, האתגר שלנו, לא לתת לשינוי התנועה לחבל או להתערב בזרימת הכיוונים הרצויה.

    התנועה: אנו עומדים לנוע בחלל למטה- מעמידה לישיבה, כלומר, הכיוון של הגב לאורך עמוד השדרה אמור להמשיך למעלה, והתנועה של הגב בחלל עומדת להיות למטה, זאת אומרת כיוון הגב, הפוך לכיוון התנועה.

    סדר התנועות: כאשר לתלמיד ברור סדר התנועות בנוסף לנושא הכיוון והתנועה, קל לו יותר לפעול כהלכה. מבחינה זו צריך להיות לו ברור שהסדר הוא: ברכיים נעות ראשונות לפנים, ובכך הוא עוצר מהישבן לצאת כהרגלו לאחור 'לחפש את הכיסא'. ואז הגב מצטרף לתנועה בעודו מכוון למעלה ורק אז הראש מצטרף. כמובן שכל האדם נע בשלמות, וסדר התנועות הוא ערנות מאוד עדינה לגבי איזה איבר יוצא מבחינת הזמן ראשון לחלל, איזה איבר שני, שלישי, וכך הלאה. כאשר התלמיד והמורה בזמן הדו-שיח ביניהם, רואים במחשבתם המקדימה, את סדר הפעולות העומד להתרחש לפני ביצוע התנועה, קל יהיה להם יותר לעצור את ההרגל וכן לפעול עם הכיוונים החדשים.

    פגשתי לא פעם מורים ותלמידים לשיטת אלכסנדר, אשר אמרו לי: "אבל אתה מבלבל אותנו, אנחנו למדנו שתמיד הראש מוביל ולא משנה איזו תנועה אנו מבצעים". במקרה כזה אני מנסה להבהיר להם שהם אמורים להבחין בין נושא התנועה לבין נושא הכיוון. מבחינה כיוונית, זה נכון, שהראש אמור תמיד להוליך לפנים ולמעלה, על מנת שהגב יתארך ויתרחב. אך אם למשל מתבצעת תנועת התיישבות כמובן שלא נרצה שהראש ינוע ראשון כי אז הוא ישקע לתוך הגב. לכן הברכיים אמורות לצאת ראשונות מבחינת הזמן והתנועה, בשלב השני הגב מצטרף, והראש הוא השלישי בסדר התנועות.
    (דוגמאות נוספות של סדר התנועות ראה בנספח המצורף.)

    כדי לראות סדר תנועות של איבר בודד, מעניין להתבונן באדם המנגן בכינור או בצ'לו ופועל כהלכה. כאשר הוא מניע את הקשת בכיוון משיכה, המרפק יוצא קודם לדרך, ואז האמה מצטרפת לתנועה ואחרון נע שורש כף היד. כאשר היד נעה לכיוון השני, שורש כף היד יוצא ראשון לתנועה, ואז האמה מצטרפת ולבסוף המרפק והזרוע. התנועה נראית אז הרמונית וזורמת.

  5. כיוון, תנועה, וסדר התנועות, בעבודת המורה

    בעבודת המורה אפשר ליצור בהירות בשימוש שלנו בידיים, כאשר יש בהירות בנושאים כיוון, תנועה וסדר התנועות.

    כמורה אני מוצא שזה תהליך מאוד מורכב. לא קל לפתח יכולת להפריד בתפיסה בין כיוון ותנועה, ולשלבם ביחד.

    כאשר מניעים לדוגמא מעמידה לישיבה, אנו אמורים כמורים, בין שאר הפעילויות הרבות: לשמור על כיוון הגב והרגליים, לתת תשומת לב למתרחש אצל התלמיד, לדבר ולהסביר בו זמנית, גם לכוון את הידיים שלנו למעלה בשעה שאנו אמורים להניע אותן למטה. דבר זה לא קל למורה המתחיל ואף לא למורה הוותיק.

    עלינו לפתח יכולת לעורר זרימת כיוונים בידיים, שיעודדו את התלמיד לכוון למעלה, ועדיין להיות מסוגלים להניע את הידיים למטה. וכל זאת מבלי לאבד את הכיוון מצד אחד, אך גם מבלי לקבע את הידיים מצד שני. משימה לא קלה כלל. אך בעזרת ראייה ברורה של ההפרדה בין הכיוון, התנועה, סדר התנועות וההרמוניה ביניהם, אפשר לראות את הפעולה באופן ברור יותר ולהקל על עצמנו.

    דרך הפעולה המתוארת כאן, נכונה לגבי השימוש שלנו בידיים, במכלול הפעולות שלנו בשיעור.

  6. סיכום

    נושא הכיוון, התנועה וסדר התנועות, הוא נושא חשוב ביצירת בהירות מחשבתית ופיזית בלמידת והוראת שיטת אלכסנדר. הדרך שתלמיד, סטודנט ומורה בשיטת אלכסנדר עוברים על מנת לגרום לשינוי המתבקש, עלולה להיות מסובכת ומבלבלת. לכן תפקידנו כעוסקים בשיטה, לנסות ולראות את נושאי הלמידה המרכיבים את השיטה כפי שהם. לדעתי השיטה מורכבת, אך לא מסובכת.

    לכן, כאשר אנו עוסקים בנושאים העלולים להתערבב ביניהם ולא להיות ברורים, כמו: הכיוון, התנועה וסדר התנועות, חשוב לראות מה המשמעות המדויקת של כל מושג לחוד, ולאחר מכן למצוא את הדרך להרמוניה ביניהם.

    כאשר הנושאים ברורים בתפיסה, קל יותר לפתח את היכולת ליישם נושאים אלה בעבודה מעשית, גם כמורים וגם כתלמידים, וכן בהירות זו מקלה על דו-שיח בין מורה לתלמיד ובין מורים למורים.

    הנחיית הכיוונים היא פעילות של שיגור הוראות מהמחשבה לאיברי הגוף הגורמות לגוף להתארך, להתרחב ולהתפרש באמצעות מערכת של דחפים עדינים הזורמים בנתיבים המתאימים.

    תנועה היא פעילות של שינוי בתנוחות הגוף בחלל או שינוי בתנוחות איברים מסוימים בלבד.

    סדר התנועות הוא הסדר הפנימי של התנועה מבחינת תזמון- איזה איבר יוצא ראשון לתנועה, איזה שני וכן הלאה.
    ההפרדה בין נושאים אלה יוצרת בהירות, והשילוב הנכון ביניהם מביא לפעילות הרצויה לה אנו שואפים.

    דוגמאות נוספות של סדר התנועות

    כדי להקל על הקריאה ולא לסרבל, נצא מנקודת הסכמה, שברקע כל הפעולות המתוארות בנספח זה, מתרחשת פעילות של בלימה וכיוון אצל המורה והתלמיד.

    דוגמה ראשונה: בזמן ישיבה על כיסא אנו עומדים לבצע תנועה לאחור וכן תנועה לפנים.

    התנועה לאחור לגב הכיסא, הראש ימשיך להיות מכוון לפנים ולמעלה, והגב הוא זה שיצא ראשון לחלל לאחור, הראש ינוע אחרי הגב ויעקוב אחריו עד שהגב יגיע לכיסא.

    בתנועה לפנים הראש הוא זה שמוביל את סדר התנועות, והגב עוקב אחריו, עד שנגיע לישיבה זקופה.

    דוגמה שניה: התנועה- אדם מרים יד בכיוון למעלה, למשל בשעת אכילה. אנשים רבים מרימים קודם את הכתף ורק אז את הזרוע והאמה ולבסוף את כף היד ובכך הם גורמים למתח שלא לצורך בפעולה. אך כאשר אדם רואה בבירור, לפני הפעולה, שכף היד אמורה לעלות לחלל קודם ואז האמה מצטרפת ורק בשלב הסופי הזרוע, הדבר יקל עליו לעצור את הכתף מלהתרומם.

    דוגמה שלישית: התנועה- לנג', האדם עומד בלנג' קדמי, רגל קדמית כפופה, רגל אחורית ישרה. האדם עומד לנוע לאחור ולמעלה על-ידי יישור הרגל הקדמית. סדר התנועות יהיה: הגב יצא ראשון לתנועה לאחור, הראש יצטרף אליו, ורק אז יבוא יישור הרגל הקדמית.

    ועתה האדם עומר לנוע למטה על-ידי כיפוף הרגל האחורית כשהרגל הקדמית נשארת ישרה והגוף נע למטה. סדר התנועות יהיה הפעם: כיפוף הברך האחורית הוא הראשון, ואז הגוף המכוון למעלה מצטרף לתנועה והראש מצטרף בשלב האחרון.

    תנועה למעלה, מתבצעת על-ידי יישור הרגל האחורית, כשהרגל הקדמית נשארת ישרה. סדר התנועות הוא: הראש יוצא ראשון לחלל, הגב עוקב אחריו, (הגב חייב להישאר באופוזישן, כדי למנוע משליחת האגן לפנים טרם הזמן, דבר שנוטה להתרחש), ואז הרגל האחורית מתיישרת בשלב השלישי.

    תנועה לפנים מתבצעת כשהרגל האחורית נשארת ישרה והרגל הקדמית מתכופפת. סדר התנועות הוא: הברך של הרגל הקדמית יוצאת ראשונה לחלל ואז הראש נכנס שני לתנועה והגב שנשאר באופוזישן מצטרף כאחרון לתנועה.

    דוגמא רביעית: התנועה- בהונות עקבים. בעלייה לבהונות סדר התנועות הוא:ראשית, כמובן, הראש יוצא לחלל, והגב ומרפקי הירך שנשארים באופוזישן כדי לא להקדים, מצטרפים בשלב השני לתנועה. הרגליים נכנסות בשלב השלישי לתנועה, הן ממתינות לתזמון המתאים כדי לא לפעול בטרם זמן, דבר שיגרום לקיצור הקומה והדיפת האגן והגוף קדימה.

    בירידה מבהונות לעקבים סדר התנועות הוא: הקרסוליים משתחררים, העקבים יורדים לכיוון למטה, ואז הרגליים נעות למטה, ואחריהן הגב, בשלב האחרון הראש מצטרף לתנועה למטה.


בחזרה לראש העמוד







סדנה: כשאמנות לחימה פוגשת את שיטת אלכסנדר
הגישה: נעמי אשל, הדגימו: אמיר אשל ואבי רוקח

החיים בביתנו המשותף שזורים בינות אימוני קראטה ושיעורי אלכסנדר. אמיר, קיבל שיעורי אלכסנדר רבים וכן עוסק בקראטה כדרך חיים. ואני, תלמידה ומורה לאלכסנדר ומתאמנת בקראטה מספר שנים.

על כוס תה בערב במטבח אנחנו מספרים חוויות זו על אלכסנדר וזה על קארטה , זו על חיוניות וזה על אנרגיית קי, זו על ראש מוביל לפנים ולמעלה וזה על עצם הזנב לפנים ולמטה...דומה או הפוך? על אותו קו? על אותו מישור? מה קודם? זה כל כך דומה וגם כל כך שונה.

מכיוון שאנו עוסקים בשתי אמנויות גבוהות ועמוקות כאחד, ומכיוון ששתי האמנויות עוסקות בתנועה, ביציבה דינמית , בגמישות,בחשיבה פסיכו פיזית מפותחת ובבקרה עצמית, אך מנקודות מוצא שונות ומרוחקות ( כרחוק מזרח ממערב) אני חווה את הקשר בין שתיהן, כמרגש ,מעניין ומפרה.

על פני השטח ההשוואה יכולה לקומם : "איך משווים בין מלחמה ובין שלום?" " איך משווים בין עבודה בה אני מנסה להקדים את היריב ולנצח אותו, לעומת עבודה בה אני מקבל ומשפר את מצבו של זה שליידי?"

ובכלל, ברמות הבסיסיות של האימונים כל שיטה נראתה לי מאד שונה כי אז נגענו בעיקר בטכניקה . ככל שהעיסוק בשתי האמנויות עלה לרמות דיוק, לרמות רוחניות ולרמות תחושתיות מעודנות יותר כך היה קל יותר לגלות את הדומה.

כך, למרות ששתי השיטות רחוקות במובן הגיאוגרפי, במובן הכרונולוגי ובמובן המהותי, העזתי לומר את שתיהן במשפט אחד שהוא כותרת הסדנה.

התשובה שלי לכך היא: אף כי ניתן לשער שבמקור נזירי הקראטה השתמשו בתרגילי הלחימה גם להגנה עצמית , הרי שהם מעידים על עצמם שעבודת הקראטה בזוגות היא עבודת חיים שלהם ביחס להרגלים שלהם, לקיבעון שלהם ולרגשות המזיקים שלהם ולא ביחס לבן הזוג שעומד מולם. הוא מהווה רק מראה.

יש לציין שהקראטה המסורתי קיים במערב בצורה הולכת וגוברת בעוד שבמזרח מתרחש תהליך הפוך. הם לומדים אלכסנדר, הם לומדים רפואה והם נמשכים לפסיכולוגיה מערבית. הקראטה, כפי שהוא נלמד במערב, הוא בעל גוון חינוכי, ומטרתו שיפור המידות, הפחתת האלימות ואיזון רגשי.

בסדנה העליתי חלק מהדברים הקרובים וניסיתי לגשר על מה שרחוק. נזכור, שבגישור אנו נזקקים בעיקר לגמישות וזו מאפיינת את שתי השיטות.

אתחיל מן הדומה על מנת לקבל מכנה משותף כלשהוא.

מוצא השיטות

שתי השיטות פותחו כמענה לסבל אנושי מסוג דומה עד מאד. פ.מ. אלכסנדר, כידוע פיתח את שיטתו מתוך מצוקתו הפרטית וסבלו הבריאותי ובדומה בודהא דהרמה פיתח את תרגילי הקארטה עבור הנזירים בשאולין, כמענה לחולשתם הגופנית, לעייפותם ולחוסר יכולתם לעמוד במדיטציות ובלימודי הרוח.

עקרונות היציבה הדינמית

בדומה לעמידה בעלת יתרון מכני כפי שאנו מכנים את עמידת המוצא שלנו, גם בקראטה, בעמידות הלוחם השונות ,הראש צף מעל לצוואר גמיש והמבט פנוראמי, הגוף שקט ממוקם מעל כפות הרגליים, כאשר הקשתות של הגו מתממשות בעדינות ולא בהגזמה והברכיים אינן נעולות.

The most important purpose of the correct positioning of the body is to facilitate the breathing (Iedwab 2000). The neck is free, and the head is poised at its natural stature. The awareness is not introverted, constricted or fixed on any one thing. The spine and the whole of the back are long, elastic and free. The lower back is not tight or hollowed. As the neck springs upwards, the tailbone lengthens downwards, creating a resilience to the back, and lowering the center of gravity. Payne (1981) explains that the tail releasing downwards establishes roots in the Earth, the solid ground of one’s Being; the neck releasing upwards allows the growth of the person towards the spiritual Sun of full consciousness.

הקטע הזה לא לקוח מספרים העוסקים באלכסנדר, הוא לקוח ממאמר העוסק בקראטה (בסדנה, תוך כדי ההנחיות הנ"ל, התנסינו בעמידות לוחם שונות).

דינמיקה של הגוף

בדומה לטכניקה שלנו אשר בה נטען כי כל תנועת יד או רגל, היא תוצאה של השלמות הפסיכופיזית שלנו ומורכבת ממחשבתנו, ממערכת היחסים צוואר- ראש- גו, כך גם בתנועות הלוחם. למשל, האגרוף אינו מבוסס על כוח פיזי או על גודלו של הלוחם. כשהוא מבצע אגרוף, היד היא תוצאה של הדינאמיות והחיוניות המתממשות בגו ולא של כוח שיוצא מהכתף או מהמרפק . מפרקים אלו הינם גמישים והפקת העוצמה בתנועה, נוצרת מעבודה של דימוי, נשימה, כיוון ואז תנועת גו ( רוטציה והצפה של עמוד השדרה מהאגן כלפי מעלה) ולא כיווץ שרירים והפעלת כוח המוכרים כל כך מעבודת הספורט המערבית.
(הדגמות)

מבט עיניים וערנות

לנו, המורים לאלכסנדר, ברור מהם הנזקים הנגרמים לצוואר,לשרירי הפנים ולעיניים כאשר אנו מרוכזים בהסתכלות בנקודה אחת למשך זמן רב. לא רק שנגרם נזק לגוף, אלא אנו קולטים אף את המציאות דרך פריזמה צרה מאד, באופן זה. מסיבות אחרות לחלוטין, מומלץ ללוחם, למרות המתח והקושי בביצועים, לאפשר לעיניים לצפות ולקלוט את המתרחש ממרחק ובאופן פנורמי ולא במה שנקרא focal intention. זהו סוג ערנות שקטה, שחשה את המתרחש בכלל ואת העמית לתרגול בפרט. מדובר בצפייה לא ממוקדת או ממורכזת. התייחסות כזו, ברגעים קריטיים היא מרגיעה ופחות מכווצת את הצוואר. כתוצאה מכך ,יכולה לתת ביצועים משופרים בעיקר בתזמון, במרחק ובדיוק של התנועה.
(התנסות של הקהל)

תנועה בשטח

התנועה בשטח, בקראטה יכולה להתבצע בעיקר על ידי צעדים לכיוונים שונים והחלקות.

הצוואר חופשי לנוע ברכות ,הראש והעיניים פנויים לקלוט את הכיוונים השונים, כתוצאה מכך עמוד השדרה צף מעל רצפת האגן (כמו גשר תלוי), רגליים כמו מתרוממות מכבדותן מהקרקע כלפי מעלה, למרות שקיים בהן גם הכיוון של ההתקרקעות בו זמנית (פועלים פה כיוונים אנטגוניסטיים).

כשנעים במרחב, ההנחייה היא לא להעביר משקל מרגל לרגל. מרכז הכובד נשאר בין שתי הרגליים , הברכיים כפופות ומרכז הכובד אינו זז לימין ולשמאל או לפנים ולאחור. כך נוצרת תנועה שאין בה דליפות לכל מיני כיוונים, הגו שקט מתנועע ביחד עם הרגליים ועם הראש בעת אחת.

אנקדוטה 1: הנזירים היו מתאמנים על רצפה שהיה מונח עליה ניר אורז. הם נתבקשו לבצע קאטות שלמות מבלי לקרוע או להשחית את ניר האורז. לוחם מעולה נבחן באופנים שונים, שאחד החשובים שבהם, הוא לפתח מיומנות של קלילות וריחוף גם בעת תנועה מהירה. אם ניר האורז נפגם, זהו סימן לכך שהיה לחץ רב אל כפות הרגליים.

אנקדוטה 2: ידוע שהלוחמים נהגו ללבוש חצאית שחורה שאורכה עד לרצפה. למה כל כך ארוכה? לוחם מיומן שידע להתנועע בשקט המתואר לעיל, היה יכול להתכונן לתנועתו הבאה מבלי שאיש ידע זאת. הוא יכול לנוע כשרגליו בחסות החצאית ולא היה מתקבל מידע מתי תתרחש תנועת הרגליים הבאה, אולי היא כבר בדרך? איזו תנועה? צעד? בעיטה? ולאיזה כיוון, איזו רגל מקדימה ועוד. לוחם שידע לעבוד עם עקרונות התנועה השקטה הזו, שבה כל הגוף רגוע ומכוון הצליח להפתיע את עמיתיו.
(הדגמת קאטה)

נשימה

אין שימת לב מיוחדת על מחזוריות נשימה- נשיפה כלשהיא בקראטה. אם מתקיימים תנאים יחסיים טובים ומשופרים בין חלקינו השונים כי אז הנשימה נרגעת.

הדבר היחיד שמתבקש בקראטה הוא נשיפה בדומה להא הנלחש. הנשיפה בקראטה נחשבת מפוגגת מתח מהירה ותורמת למנוחת השרירים מן המאמץ שבתנועה.

אפשר למנות עוד מספר נקודות דימיון אך אני רוצה גם להציג בתמציתיות ניגוד וקושי שעולים כאשר אתה עוסק בשני דברים שונים.

אני התייחסתי בעיקר לקראטה שנחשבת לאמנות לחימה קשה , אבל לפחות מבחינת קווי הדימיון העקרונות הנ"ל דומים גם בענפים האחרים של אמנויות הלחימה.

ניגודים

'קימה': Kime

קימה הוא מושג בקראטה שמעלה בי שאלה . ההגדרה של המושג הזה ביפאנית היא תנועה ממוקדת ומהירה , שנעצרת ברגע חד ממש כצליפת שוט. ברגע זה הגוף נמצא כמו ב Freeze, קיפאון, קיבעון ושום ניד עפעף. התנועה כלפי חוץ נסתיימה, קיים ריכוז אנרגטי ברגע המסוים הזה וכל המהות של האדם נמצאת שם ואז.

נשמע קטע קשה ואכן זה דבר שמאפיין בעיקר את האמנויות הקשות ולא את האמנויות הרכות כמו טאי צ'י למשל. בתחילה היתה בי התנגדות לבצע משהו כה חד, שלכאורה אינו זורם.

אכן, ניגוד לכאורה. ככל שרמת העבודה מתעדנת מובן שבתוך הריכוז האנרגטי, העצירה החדה, קיימת תנועה פנימית אינסופית, ממש כמו דינמו שללא תוספת של אנרגיה מבחוץ , ובשקט יחסי, מייצר אנרגיה לבאות. הכח המתפרץ הנ"ל, מקורו לא בכוח כי אם בתיאום של הנשיפה הטבעית והקואורדינצייה בין כל חלקי השלם שלנו שממשיכים לזרום, לחשוב ולהרגיש.
(הדגמת קאטה עם "קימה")

קרב, ניצחון, תחרויות הם קשים לי ונוגדים את רוח העבודה האלכסנדרית.

זו שאלה שאני משאירה פתוחה והיא נשארת לי כקושי על אף הדעות כאילו הקרב הוא עבודה כנגד ההרגלים שלנו, התגברות על היסוס ופחדנות, התנהלות יעילה ברגעי לחץ, הכנה לרגעים קריטיים בחיים, החיפוש בעצמי . אלו הן האמירות שאני שומעת ומבינה מפי המורים שלי לקראטה, אך עם זאת נקודה זו בעינה עומדת, אצלי פתוחה, מהוססת וחמקמקה.

לדברי אמיר: "מבחינתי אין הבדל". קראטה אינו שונה מאלכסנדר זה, וכל העוסקים באלכסנדר הם לוחמים. הם לוחמים מפני שלוחם אמיתי נמנע מקרב מתוך הכרה בעוצמתו ובשקט שלו. כמה מאיתנו למדו להימנע מעימות או מויכוח מאחר שבאלכסנדר הם למדו לגלות את עצמם ואת הפתרון באמונה בעצמם?

מוצא התנועה

על פי רוב שיטות התנועה, וכמובן באמנויות לחימה בכלל, ישנו דגש על מרכז הכובד, עצם הזנב, אחורי הטבור ועוד ניואנסים סביב אזור זה. אזור זה מוגדר כמרכז אנרגטי ו'תחושת בטן' היא מילה מוכרת במחוזותינו. בשיטת אלכסנדר אנו מדברים כנקודת מוצא על ראש מוביל וגו מצטרף.

מנסיוני אני חווה קלילות ויעילות תנועתית רבה מאד בעת הנחיית כיוונים אלכסנדריים ועם זאת אני חווה תחושות קלילות גם כשאני מצמיחה את עמוד השדרה מעצם הזנב לכיוון הראש.

ניסיתי לגשר על הניגוד והבאתי מספר אפשרויות לגישור על סוגייה זו:

  1. יש תאורייה שתיסגור את הדיון באמירה:
    ONE AFTER THE OTHER AND ALL TOGETHER
    כמו שאומרים: 'גם וגם'.
    בדימוי למכונית:
    הראש הוא ההיגוי,
    הגו הוא המנוע,
    הגפיים הם גלגלים.
    המכונית נעה יחד וכל חלקיה יוצרים את תנועתה כאחד.

    הראש מוביל את הכיוון, גם נותן הוראה והגו מבצע ומייצר את התנועה.

  2. יש סברה שאומרת:
    'כשהשמש זורחת'- ראש לפנים ולמעלה, גו מתארך ומתרחב, פתיחה והתפרשות.

    ברגעים הקריטיים- 'כשהבית נשרף'- פעולה ממרכז ההישרדות, פעולה ברמת האינסטיקט , האינטואיציה , אך לא ברמת המחשבה והחישוב.

    אלכסנדר עוזר לנו לייצר תגובות משופרות למצבים שונים בחיים ואילו הקראטה מכין אותנו בעיקר לרגעים הקריטיים. ברור לי מעל לכל ספק, שככל שאני אתאמן יותר באלכסנדר וככל שקפיץ המתח שלי יהיה פחות לחוץ, כך גם התגובות שלי ברגעים הקריטיים תהיינה משופרות ( האימפקט של קפיץ הרבה יותר משמעותי אם המרווח שלו גדול). עם זאת הקראטה מאמן אותנו ספציפית למטרה מסוג זה. רגעים קריטיים מזדמנים בחיינו פעמים רבות במשך היום: ברגע של תקרית לא צפויה בכביש, נפילה של חפץ , כל אלו ורבים אחרים ביום הם רגעים קריטיים.

  3. הצעה שלישית: לא הכל מתלכד.
    זה אומר כך וזה אומר כך.
    אלכסנדר זה לא קראטה וקראטה זה לא אלכסנדר.

    הכל קיים והכל לגיטימי. ההרמוניה והיופי בחיים נוצרים בין השאר מניגודים ומ"אחדות של ניגודים", וייתכן שזהו אחד מהם.

    אני משאירה את זה פתוח לחוויות נוספות ולהגיגים שיבואו בעקבותיהם.

לסיכום: כיוון אחד ברור מאד. בעת שיעור קראטה אני יכולה להעזר במיומנויות שרכשתי בלימודי שיטת אלכסנדר ולעבוד בנחת ועם מינימום של נזקים לגופי ולרוחי. ברגעים של מאמץ יתר או התכווצות אני נותנת לעצמי הנחיית כיוון ואני מבחינה מייד בשינוי באיכות התנועה שלי.

אני שואלת את עצמי אם יש משהו שאנחנו כמורים לאלכסנדר יכולים ללמוד מקראטה? והתשובה, שאני מצאתי לכך, היא שבעת אימוני הקראטה אני מצליחה ליישם את עקרונות שיטת אלכסנדר ברגעים קשים יותר, כמו שאומרים "באש חיה". ובכך אני מזקקת מתוך החוויה האלכסנדרית את הדיוק, המהירות והיישומיות שלה.


בחזרה לראש העמוד







על תרפיה באומנות
מירי שטראוס-טללים

כאשר הגיע בדואר מכתב מהאגודה ובו הצעתו של גל להביא רעיונות חדשים מתחומים מעניינים ושונים לכנס שייערך בקיץ, חשתי שזו הזמנה פתוחה ומאפשרת הקוראת לתחומים שונים להצטרף ולהתחבר למפגש האלכסנדריני.

ובכן, כיוון שהעניינים אצלי התגלגלו כך שבשנים האחרונות, בנוסף לעבודתי בשיטת אלכסנדר, התמחיתי בטיפול באמנות, היה זה צרוף טוב בין ההזמנה לבין הצורך שלי לשתף אתכם בקצת מעולם זה. בעיקר בדילמות העולות אצלי לגבי חיבורים שאני מנסה למצוא בין עולם הטיפול לבין עולם הוראת הטכניקה, שהוא חלק ממני.

רבות דובר ונכתב בנושא של הגוף והנפש השוכנת בתוכו, באופן כזה או אחר. גם תחושת הפיצול בין השניים מוכרת מאד בימינו. זיכרונות רחוקים של מצבים בהם חשנו חיוּת ושלמוּת מהדהדים בנו מתקופת ילדותנו ואולי, ברגעי חסד, גם בבגרותנו.

זיכרון ילדות שחי בי עד היום: 'אני דוהרת על מגלשה בשלג', מראש הגבעה אל מרגלותיה. ריח חד של הקור והרוח מכים בפני ואני - נרגשת מהסכנה והקצב - חשה את קיומי. גוררת את המזחלת חזרה אל ראש הגבעה על מנת לשוב ולנוע כלפי מטה, פרושת ידיים וקולות רמים של 'הֶ-פָּ-ה!' בוקעים מגרוני!

ועוד זיכרון. אני ישובה ליד שולחן, כשליידי צבעי עיפרון חדשים, המפיצים ריח מיוחד של עפרונות, ועל דף הנייר מצטיירות, מתוך דמיון החי בתוכי: 'בית-פטרייה' של הגמד הטוב שגר בתוכו אותם אני מציירת במעורבות שמשכיחה את כל שאינו שייך לפעולה, או ציור של חוף הים וילדה משתזפת על מגבת בחוף הזהוב שליד הים הכחול, כאשר לידה עומד מוכר גלידה ושמשיה אדומה ירוקה מצלה על הסצנה...

בחרתי בהתמחות בתרפיה באמנות, בין השאר, גם כי רציתי למצוא מחדש את אותו קשר טבעי בין גוף-נפש-יצירה. רציתי להעז ולגעת בכל אלה בו זמנית, בתוך קשר שיכול להיווצר בתוך הטיפול הנפשי.

בהרצאתי שבכנס נגעתי בקצרה בשרשי עקרונות הטיפול באמנות. בסוגיית המגע: באלכסנדר אנו מלמדים אנשים לחזור לאיזון ותפקוד טוב יותר בתוך גופם וכתוצאה נלווית - גם לאיזון בנפשם ורגשותיהם. הכלים להעברת הידע הם הנחיות, כיוונים ומגע בגוף התלמיד, כתיווך. המרחב שנוצר מתוך עכבה של תגובה אוטומטית, מאפשר למשהו שלא היה לו מקום, להופיע. כמטפלת באמנות אינני יכולה להשתמש במגע ככלי למסירת כיוונים כיוון שהיחסים הטיפוליים - ובהם המגע - הרבה יותר מורכבים וטעונים. החשיבות הרבה בעיני להתייחס אל האדם שבטיפולי כאל שלמות 'גוף-נפש' נותנת לי הזדמנויות לחיפוש כל דרך אפשרית לגעת גם בגופו אך שלא באמצעות מגע. זה דורש משנה זהירות, משנה עכבה ומשנה מודעות. שוב ושוב שינוי הרגלים, גם הרגלים שנוצרו בעבודה בטכניקה וזה מה שבין השאר, מרתק אותי בעבודה זו.

מנקודת ראות של מטפלת באמנות: אדם המגיע לטיפול, סובל מקושי רגשי אשר משתקף בקושי וזרות ביחס לגופו. לעיתים קשייו גלויים ופעמים רבות, סמויים מן העין. אני מתבוננת, מקשיבה, נמצאת בתוך גופי משתדלת להנחות כיוונים, בכל פעם מחדש. החלטת המטופל באיזה חומר לעבוד, מה ליצור ומה תהיה שפת גופו בתהליך זה אינם מודעים לו בדרך כלל אך גם אינם מקריים. כל מופע מוסר מידע. ובעיקר היצירה שנוצרת מוסרת מידע. יתרה מכך, היצירה עצמה הנה גוף בחלל. לעיתים זהו גוף ממש, מצוייר או מפוסל, לעיתים זהו דימוי המסמל בעקיפין גם גוף. האינפורמציה שמוסרת היצירה היא גם ביחס למצבו הגופני של המטופל, גם בזיקה ליחסו של המטופל אל גופו וגם קשורה למצבו הנפשי. היצירה, אשר יש בה פוטנציאל של ריפוי ותיקון, נעשית בסדנה. המטופל יוצר את הפסל במו ידיו, נוגע ב'גופו' ומשפרו, עוזר לו לעמוד על רגליו - בכל מובן - וכל זאת, בעזרת נוכחותי המלווה והתומכת. חלק מהשינוי נעשה מעצם ההתפתחות היצירתית וחלק בעזרת המודעות למסרים הסימבוליים של עצמו-לעצמו. שוב, בעזרת נוכחותי והשתתפותי בתהליך.

לאחר התלבטות החלטתי להביא גם כאן, מעל גבי העיתון, תאור של חלק מתהליך אשר עברה נערה בבית חולים פסיכיאטרי באמצעות טיפול באמנות, וזאת על מנת להמחיש במקצת את התאוריה.

בחרתי, בכוונה, מקרה טיפולי גבולי שבו נוצרה הזדמנות גם למגע. באחד מציוריה הראשונים, ציירה איילה [שם בדוי, כמובן] ים סוער, ספינה שחורה מפטרלת בלב הסערה, מסביב ציירה דמויות קטנטנות שחורות וחסרות אונים, חלקן טובעות בתוך גלים אדירים ודמות אחת עדיין מנסה להינצל ע"י הושטת ידיים וראש מעל המים, ספק גדול אם מישהו יראה וישמעה...

הפסיכולוגית עדה אברהם בספרה 'הגלוי והנסתר בציורי דמויות אנוש' כתבה כי כל חוויותיו של אדם מתנקזות בתוך גופו הפיזי וכאשר אדם מצייר דמות, הוא מבטא גם את דימוי גופו וגם את שהוא חווה וחש וחושב כ'עצמו'.

כך נראה כי גם איילה ביטאה את מצוקתה הגדולה בעזרת דימוי הדמות הטובעת בלב ים סוער, עם ספק תקווה, ספק ייאוש מלהינצל. היא ציירה את הציור בעודה מכורבלת מתחת לשולחן, בלב הסדנה, בה השתתפו עוד בני נוער ועבדו על השולחן ואף אחד לא ממש שם לב לתוכן עבודתה. רק לאחר שכולם עזבו תמונתה נותרה בודדת על הרצפה. המסר היה אחיד: זקוקה לעזרה בצורה דחופה, אך מבקשת בקול זעיר, מתחת לשולחן, במזעור של נוכחות, אשר דווקא הוא נוגע כל כך ללב.

לאחר תהליך שעברה באמצעות טיפול פסיכולוגי וגם באמצעות אמנות בטיפול אישי, אתאר מפגש מרגש במיוחד. איילה משתפת אותי בתכניתה לצייר דמות על קרש בצבעי שמן. עכשיו הכל כבר 'על השולחן' ולא מתחתיו, כמו אז. איילה ואני משתתפות בתהליך ביחד.

היא מעיינת בספרון של צילומי דמויות ובוחרת בדמות שהיא ספק נערה ספק אישה צעירה, בתנוחת כריעה בדשא, לבושה בבגדים אשר נראים דבוקים לגופה, מכסה את פיה ועיניה מביעות אימה. היא מספרת לי שבחרה בה בגלל המבט המפוחד. הנושא שלה לא השתנה, אבל היא מסוגלת עכשיו, יחד איתי, לעשות זום אין ולהביט לתוך החרדה בעיניים.. בעודה רושמת את הדמות על הקרש שבחרה, אני שמה לב ששתינו מקבלות את צורת הישיבה המכורבלת כמו הדמות שבציורה, בעודנו ישובות על כסאותינו, רוכנות זו לעבר זו והציור המתהווה - בינינו. אני מתרווחת בכסאי, זוכרת להתקרב חזרה אל גבי שלי אך לא מתרחקת ממנה. אני תוהה בקול רם מה מרגישה אותה נערה בעלת עיני האיילה המפוחדות. היא עונה לי ש: "קר לה", ושגם לה היה קר מאד בלילה ושהרגישה כמו הנערה שבתמונה, אשר למרות השמיכות שהניחו עליה, לא פסקו רעידות גופה, רעידות שבאו מבפנים ואשר לא הצליחה לעצרן. זה היה ממש התקף חרדה, סיפרה לי. "זה בטח מאד מפחיד להרגיש קור פנימי שכזה, כאילו חום הגוף דולף, כמו במוות..?" היא הנהנה באישור והמשיכה לצייר את דמותה הכורעת. פסיכואנליטיקאי בשם אוגדן מתייחס לרובד הקדום ביותר של החיים הנפשיים - רובד של חוויות קדם-מילוליות. כאשר תינוק נולד, עזיבת הרחם היא טראומה עבורו.

מגע עורה של אמו בעור גופו הוא חוויה חושית טובה שמסייעת לו ומאפשרת לו לקבל את נפרדותו הגופנית ולהתפתח כישות עצמאית. כאשר לא מתאפשרת חוויה חושית מרפאה זו, מאיזושהי סיבה, נוצרת חרדה. החרדה נובעת כנראה מתחושה של 'דליפה' כאילו התוכן הפנימי של העצמיות דולפת החוצה ואין מה שיאחז אותה ואז יש צורך דחוף לשחזר את העור ה'אבוד', לשחזור כזה קוראים 'עור- משני', העור המשני יכול להיות למשל גרוי בלתי פוסק וגירוד פתולוגי, וכל זה בניסיון נואש של התינוק ליצור לעצמו משהו שיגרום לו לחוש את גבולות העצמי שלו.

לעיתים מנסה אדם להשתמש בחוויה חושית של הידבקות למשטח שמחוץ לגופו כדי להחיות את שלמות המשטח שלו עצמו. נראה לי שבמקרה זה, ברגע מתאים, הייתי יכולה אולי לעזור לה במגע ידי על גבה, אך לא ניסיתי. נמנעתי. איילה, כפי הנראה, נמשכה אל תמונת הנערה הזו דווקא, בין השאר, בגלל הבד העוטף את עורה סביב סביב, כסימול לשמירה מפני התפוררותה הפנימית וכניסיון לשמור על חום גופה מלדלוף החוצה.. וכן כי הבד לח ורטוב ועל כן "קר לה" ועורר את הזדהותה. בהמשך של אותה פגישה, באותו היום, קרה מקרה מזעזע במחלקה. איילה הגיבה מאד קשה לארוע. מצאתיה מכורבלת במיטתה בתנוחה עוברית ושמיכתה – 'העור המשני', מכסה אותה עד כמעט מעל לראשה שנטמן גם הוא בתוך הכרית. רועדת בכל גופה ומסרבת לתקשר במילים. כמו גם בציור אשר ציירה בבוקר, שם גופה ואף פיה מכוסים בבד. ישבתי לצידה על מיטתה, אחזתי בכף רגלה אשר צצה מבעד לשמיכה, על מנת לחממה וכדי לתת לה תחושת גוף מעצם מגע בגבולותיו. בחרתי להסתמך אחר כך גם על תאורטיקן בשם אנזייה כדי לאשר את האינסטינקט שלי במצבה המשברי: "מישוש פשוט, מבט ופנייה אישית - כל אלה עוטפים את האדם במגע טוטאלי של עור בעור אשר די בו כדי להרגיעו."

לחשתי לה שעכשיו היא נראית לי כמו הנערה שבציורה, מכורבלת, רועדת מקור בלתי נשלט. אמרתי לה שעכשיו אני ממש מבינה את מה שסיפרה לי בבוקר. היא הנהנה בראשה. "ועכשיו את שוב בחרדה ובקור כמו אז וכמו הנערה שבציורך, נכון?" תנועות הן מתחת לכרית. חשתי את גופה מפשיר ואותה, מסכימה לתקשר איתי. נראה לי כי הצלחתי להבינה. הסכימה לקום ולשוב לחיים במחלקה. בתהליך עשיית הציור ושיתופה אותי באסוציאציות שלה בהקשר אליו, למדה איילה לתת לי כלים מדוייקים יותר להבנת אופי חרדותיה, להכירן באופן אינטימי ומפורט ובכך איפשרה לי להיות קרובה ואמפטית יותר מבעבר.

ההתנסות לעמוד מול קהל {מפרגן} ולהעביר נושא היתה חוויה מלמדת ומקדמת עבורי. בהסתכלות לאחור וגם מתוך פידבק שקיבלתי מהאנשים, אמנם הצלחתי להעביר את רוב התכנים שהתכוונתי אליהם, אך יש לי מה לשפר ביחס לאופן העברת החומר. אני מקווה שתנתנה לי עוד הזדמנויות ליישם את הלמידה ולהתמקצע בנושא זה, אשר מתאפשר כידוע, מתוך ניסיון חוזר ונשנה.

לסיכום, אני רואה בכתיבת מאמר זה הזדמנות נוספת לחשיפה והייתי שמחה לקבל קצת תגובות ממי שהדברים עוררו את סקרנותו.


בחזרה לראש העמוד







שיטת אלכסנדר ושחייה
חוה ניר

בעקבות התערוכה 'לימוד שחייה' שהתקיימה בכנס בשפיים, נתבקשתי לכתוב מאמר לעיתון שלנו. במקום זה החלטנו לימור ואני לראיין אחת את השנייה. מחד גיסא על הסיבות שהביאו אותי ללמוד שחייה, ומאידך גיסא על עקרונות שיטתה של לימור.

א. שאלות ששאלה אותי לימור:

ל. מה הביא אותך ללמוד שחייה?
ח. חרדת מים וחרדות אחרות ליוו אותי כל חיי והגבילו אותי מאוד, חשבתי שאם אתנסה בפתרון חרדת המים הדבר ישפיע לטובה גם על חרדות אחרות.
ל. האם זה אכן קרה?
ח. אני חושבת שכן. באופן כללי ההתנסות הזאת חיזקה אותי ונתנה לי בטחון עצמי רב יותר משהיה לי בעבר, וגם תקווה, שאם הצלחתי בזה אצליח גם בעוד משימות. גם העובדה שציירתי את התהליך הזה עזרה לי מאוד , זאת הייתה עבודה נוספת שהעמיקה את ההתנסות.
ל. איך מתחברת ההתנסות הזאת עם טכניקת אלכסנדר?
ח. אני חושבת שבין חרדות והרגלים שגויים ישנה קירבה. בשניהם ישנה תגובה אינסטינקטיבית ושגויה בשימוש העצמי. נוסף על כך, לימוד אלכסנדר מתרחש כתהליך ללא מתח ולחץ ודברים קורים בזמנם כאשר האדם הבשיל להם. כל זה הוא בניגוד לגישתם של מורי השחייה הרגילים ששמים דגש על מהירות ולחץ ואינם מודעים לפעילות משוחררת של הגוף. מגע הידיים החופשי, השקט והמרגיע של מורי הטכניקה לא קיים כלל בהוראת שחייה רגילה, כיון שבדרך כלל המורים לא נכנסים למים ליד תלמידיהם. נסיונותי הקודמים ללמוד שחיה בדרך הרגילה נכשלו מכיוון שהמורים לא היו לידי במים ,דרשו ממני דברים שלא הייתי מסוגלת עדיין לבצע ובכלל לא הבינו את החרדה שלי.
ל. מהי הרגשתך הכללית מהשחייה כיום ?
ח. אני מתחילה יותר ויותר להתיידד עם המים .להרגיש שהם נושאים אותי וזה נעים. ובכלל יש לי תחושה של הישג חשוב.

ב. שאלות ששאלתי את לימור:

ח. איך הגעת לקשר שבין השחייה והטכניקה ?
ל. בזמן לימוד שיטת אלכסנדר עבדנו, סטיב ואני, כמצילים במלון דניאל. הופתענו לראות שם את השימוש הגרוע של האנשים בגופם בזמן השחייה. רוב האנשים שוחים תוך הפעלת לחץ ומתח רב על עמוד השדרה והגוף כולו, למשל בשחיית חזה כשהראש מחוץ למים. בעקבות זה בדקנו גם את עצמנו ונוכחנו לדעת שגם השימוש שלנו בגופנו שגוי בשחייה .התחלנו לתקן זה את זה,אחר כך העברנו גם שעורי שחייה לאחרים ולהפתעתנו העקרונות שלנו פעלו לטובה.
ח. במה העקרונות שלכם מצליחים יותר ?
ל. דרך העקרונות שלנו התלמיד יכול להירגע, לנשום, להשתחרר במים ולהתיידד אתם כך שחווית הלימוד שונה לגמרי. התהליך מפתח את המודעות הגופנית כשהמים מהווים כעין משוב למצב הגופני של השוחה .שימוש נכון בגוף אינו מתבסס על מהירות וכוח אלא על מודעות גופנית ושחרור בשעה ששימוש שגוי נוצר כתוצאה של מתח ופחד ומפר את האיזון במים.
ח. איך הבנתם שיש לשיטתכם השפעה על פחד המים ?
ל. בהתחלה פחד המים היה מאוד זר לי .כי מעולם לא חוויתי אותו באופן אישי. נדהמתי לראות שכל כך הרבה אנשים סובלים ממנו. יש שזה נוצר כתוצאה מטביעה בילדות או בגלל חוסר הרגל למים. בשיטה שלנו הדגש הראשוני הוא על שחרור ורגיעה והתהליך הוא איטי. כשהתלמיד נרגע והצואר שלו משתחרר הוא יכול לפתח בטחון במים. ורק לאחר שהוא למד לנשום ,לגלוש ולעצור לבד, ורכש בטחון בסיסי הוא מתחיל לשחות ממש. בעיקר דרושה סבלנות רבה משני הצדדים, התהליך שונה מתלמיד לתלמיד אבל מעטים המקרים בהם לא היתה לנו הצלחה.
ח. שמעתי שהוצאת מהדורה עברית של הספר שכתבתם על אמנות השחייה.
ל. כן. הספר ,אמנות השחייה' יצא לאחרונה לאור בעברית. ואני מקווה שהוא יעניין בין השאר גם את מורי טכניקת אלכסנדר.

לסיכום: כדרך שקורה בהוראת הטכניקה, מלבד הצואר החופשי של המורה חשוב מאוד גם הקשר שנוצר בין המורה והתלמיד, קשר שיש בו שקט וניסיון להבין את הזולת וגם אמפטיה, ועליו נבנית חווית הלימוד. כך נוצר השינוי מפעילות אינסטינקטיבית שלא פעם רווית פחד, לפעילות מודעת שקטה ובוטחת. זה מה שקרה גם בלימוד השחייה שלי.


בחזרה לראש העמוד






בחזרה לרשימת הביטאונים



 

 
   
עמותת ארגון המורים לטכניקת אלכסנדר בישראל  |   טלפון: 03-5226172  |   ת.ד. 16163, תל-אביב 61161
   
על התמונה והשיטה