ארגון המורים



 ביטאונים

ביטאון מס' 3 - מרץ 1994


בטאון זה מוקדש לזכרו של

זאב תדמור

מראשוני המורים ומעמודי התווך של התפתחות השיטה בישראל


זאב תדמור

רישום: לינה הרמלין



תוכן העניינים:


בחזרה לרשימת הביטאונים



הספד - יהודה קופרמן

זאב יקר, בעלה של יפה, אבא שלי טלי ואורי, המורה של יעל, דקלה ושועה ושל עשרות ומאות רבים אחרים.

חברי הטוב, באמיתי, מורה יקר שלי.

התאספנו כאן היום משפחתך חבריך תלמידך, לומר לך שלום אחרון, נאלץ וכפוי.

התאספנו לשהייה אחרונה בצוותא, ואולי לשעור אחרון כשאתה לפננו במרכז, נוגע בכולנו, במנוחה אחרונה ומוחלטת.

קבלת את גזר הדין מתוך כבוד לגורל האדם ותגובותיו וכעט אתה מוטל לפנינו, זאב, כל כך רחוק וכל כך קרוב, בדיוק כמו שלמדת אותנו, וכמו שהתנהגת. נושא את סבלך הגופני בבדידות פרטיותך, ומשם מרעיף עלינו כל כך הרבה, ולא מאפשר לנו לסבול איתך ולשאת במשא הפרטי הקשה שלך.

מזה עשר שנים שאתה מלווה אותי ותומך בי בעבודתי באירופה, שנים שבהם הצטלבו חיינו וכך יכולתי לעקוב מקרוב אחרי האושר שבעבודתך. המקוריות ביצירה, הייחודיות השמורה רק ליחידי סגולה שנתנו לי את הזכות להפוך מקולגה שלך לתלמידתך. זו לא היתה גאונות במובן הרגיל של המילה כי הנושא שלנו אינו קשור עם כושר מסויים ובודד, אלא, לאנושיותו ונשמתו של האדם, ונכונותו להתחלק לטוב ולרע עם השני.

ואתה זאב, נתת מעצמך, את עצמך, ומעולם לא כלית, בערת ולא אכלת.

ידעת להתבשם מפתיחותם של תלמידך וגם מסגירותם ואפילו מליקוייהם. הענקת להם את המפגש עם כוחותיהם האובייקטיבים (הבלתי תלויים) והכל באמצעות אותן ידיים שהיו להן אותן אצבעות כמו לאחרים, אבל מגען הי שונה, כי מעולם לא הפריעו לך, זאב, לעבור דרכן בהתקשרותך אך השני.

בפעם האחרונה שראיתי אותך בבית החולים הרמתי את ידך ושמתי אותן על ראשי וביקשתי ממך להעניק לי מהן עוד פעם. זו היתה נגיעה של מלאכים, שבאותה שעה כבר התעופפו בקרבתך הכל כך מוכרת להם, שהרי עד אז אתה הוא שריחפת בסביבתם הם.

בשני מקרים, זאב, היית תמיד מאושר בחייך ומחייך – כשידיך היו פוגשות בראשו ובצווארו של התלמיד הנענה ובשעה שהיית מזכיר את יפה.

שתי מתנות קיבלת בחייך היית אומר – הראשונה זו יפה, טלי ואורי, חלקם אלוקים הקטנה והמשפחתית, והשניה – ההבנה העמוקה לטכניקה שלנו. שתי החלקות התערבו אלה באלה והשיגו אחת את השניה.

מעולם לא היית איש פרסומת וכל הקשור בכך. לא היו לך מרפקים כובשי מעמד, רק כפות ידיים צנועות ומלטפות את היחיד.

היית כרוך מסביב לאידיאל ולעקרונות. הידע שלך חלחל לעומק באדמה הפוריה של פרוג 31 ושוויצר גסה 38 ולא במשטחים הבודדים של קונגרסים ו-Workshops . אבל אני מעיד כאן שמיים וארץ, זאב יקר, שבכל הכנסים הבינלאומיים ובבתי הספר ברחבי העולם שבהם אני בן בית לא שעט זאב כמוך ! שם שועלים יש, שועלים קטנים מחבלים כרמים, בכרמנו זאב, סמדר !

מסרך נקלטו על ידי מבחר תלמידיך, מספר לא גדול, אבל מסור וכנה שיוכל במשך הזמן להמשיך בדרך אותה התווית בעולם האלכנסדרוני.

לא הרבה זוכים להשאיר מלבד זיכרונות וכבוד ראשוני גם ציוני דרך וכיוונים לדורות שיבואו.

ואני בין אלה אשר יישאו את דיגלך ושימך עליו.

יפה יקרה, הענקת לזאב כל כך הרבה בחייו, מעט מה וכל כך הרבה ראינו בשכבו על ערש דווי.

עם כל סיבלו הגופני, גדלו בשדהו פרחים מלאי צבעים וצחוק, שובבות ללא גבול וחום אבהי שכולם היו רוויים בשותפות איתך וילדיכם. עם כל העצב, זאב השאיר לכם ולכולנו במה להיאחז להתחזק ולהמשיך.

זה לא הספד, זה עוד חיבוק אהבה ותודה לזאב שזיכרו ימשיך לכוון אותנו עוד ועוד.

זאב, מותך אינו עוד פרידה, ולהיות איתך אחרת. נוח בשלום על משכבך. את מגעך אנו שומרים איתנו.

יהודה קופרמן

בחזרה לראש העמוד



זאב - מאיר עמית

הכרותי עם זאב מתאפיינת בשלוש מהויות של טיב היחסים: מורה, חבר, וידיד נפש.

את זאב הכרתי לפני כחמש עשרה שנה כמורה מן המניין, בקורס להכשרת מורים בירושלים, שבו למדתי.

זאב הגיע בהיותי בשנה השלישית ללימודי ואני זוכר בבהירות את הרושם העז שקיבלתי מאיכות מגע הידיים שלו. היה לי ברור שאני רוצה להיות מורה בעל איכות מגע כזה.

זו היתה התקופה שבה זאב היה מורי. כשגמרתי ללמוד וזאב פתח עם שייקה קורס בתל אביב, הציע לי להיות מורה מן המניין בקורס. קיבלתי את הצעתו.

בתקופה זו היה זאב מורי וחברי. אחד הדברים שאפיינו את זאב הוא היכולת להיות חבר נאמן.

במשך שנות עבודתנו המשותפת הפך להיות לי לידיד נפש. במלוא מובן משמעות המילים. עזר, עודד ותמך בי מאד בדרכנו המשותפת. בשיחות הנפש שהיו בינינו הדגיש זאב את החשיבות בטיפוח מערכת היחסים של האדם עם עצמו, האדם עם בן זוגו ועם ילדיו, תלמידיו וידידיו. הוא טען שהסדר חשוב. וחזר ואמר שהסיבות לאיכויות שבו, הן במערכת היחסים המיוחדת שיש לו עם אשתו יפה אשר בלעדיה לא היה מתפתח כפי שהתפתח. הדבר הטוב ביותר שקרה לו בחיים הוא המפגש המתמשך עם יפה. זאב היה אומר – מורה בטכניקה ללא בן זוג ומערכת יחסים תקינה ביניהם הוא כמו עלה נידף ברוח.

בשיחתנו חזר זאב והדגיש את הייחוד בטכניקה כלימודית ולא כטיפולית ואף כתב על זה בבטאון הראשון של הארגון. כמו כן חזר זאב ואמר כי המוות אינו סוף ואל לנו לפחד ממנו ואת הרעיון הזה מימש בתקופת חייו האחרונה.

זאב היה אומר בין השאר: מה ההבדל בין פחדן לגיבור ? גיבור מת פעם אחת ופחדן מת כל פעם מפחד.

על אנשים כמותו אמרו חז"ל : "אשרי תמימי דרך".

זאב היה תמים בדרכו ומאושר בפועלו, וכך אזכור אותו תמיד.

מאיר עמית

בחזרה לראש העמוד



שלום לך - אבי דומב

י"ד טבת תשנ"ד
28.12.93

זה זמן רב שלא כתבתי לך. החיים זרמו כפשוטם ולא היה דבר אשר הוציא אותי משלוותי.

אבל בכל זאת קרה מקרה. זאב תמור, מורה שלי לטכניקת אלכסנדר, נפטר.

ההכרות שלי עם זאב החלה מספר ימים לפני שרועי נפל. מיד עם תום השבעה, באותו יום אחרי הצהריים, התחלתי ללמוד אצל זאב ברחוב פרוג 31, ת"א. הימים לאחר נפילתו של רועי, היו שחורים משחור. איך מתמודדים, איך נשארים שפויים לאחר אובדן כזה.

אבל לא אצל זאב ודרכו המיוחדת. במשך שעתיים וחצי, יום יום, במשך 3 שנים למדתי אצל זאב את שיטת - טכניקת אלכסנדר. אבל הדברים הם הרבה יותר מסובכים מכפי שהם נשמעים, או אם תרצה, מובנים מעצם טבעם.

שטית – טכניקת אלכסנדר תובן בכל היקפה ע"י החוויה הגופנית, הנפשית והשכלית, אשר התלוותה ללימוד ולדרך החיים של זה אשר בחר לאמץ אותה, ולא ע"י הסבר מילולי אשר לרוב יחטיא את המטרה.

התרגול היומיומי, כל שעה וכל רגע, החוייה אשר מתלווה להתעוררות של לעצמך היא אדירה. הזמן, בו אתה לומד לקחת אחריות על עצמך, בתקופה בה מתרחשים תהליכים גופניים, נפשיים ושכליים, אתה לומד לחוות דברים אחרים ואפשרויות אחרות שלא היו בך. מתרחשים בך תהליכים, יכולת להגיע דרך גילויו של אלכסנדר למחוזות בהם לא היית קודם לכן, וגם לא היית יכול להגיע אליהם ללא אותו גילוי מופלא אשר העביר לנו זאב.

וכך, יום יום, שעתיים וחצי במשך שלוש שנים, צללתי לתוך דבריו הפחות מובנים של זאב על גילויו של אלכסנדר וגם את דברי קרישנה מורטי שמעתי.

באותן שלוש שניםחל בי אט אט שינוי אדיר. אם אומר שזה היה עקב בצד אגודל הרי שאגזים במהירות התהליך.

ולתוך תהליך מופלא זה צללתי כולי. לפרק זמן זה, הייתי "מנותק" מכאב ושכול, ומצאתי עצמי עוסק במשהו אחר. ממש כך, כדברי זאב.

עתה עם הסתלקותו של זאב, נותר לי רק לומר תודה לאותו אדם "אחר". אדם שידע להעניק לזולתו את עצמו, מגע ידיו והבנתו את התהליכים אשר מאפשרים את אותו דבר "אחר", אם רק יאפשר זאת.

זכיתי לקבל מידיו של זאב את תעודת הגמר, והוא כבר חולה מאוד.

ליוותי אותו בימיו האחרונים מקרוב ומרחוק.

ביום חמישי 23.12.93 הגיעה הידיעה על מותו. כאבתי מאוד על זאב, אך עלינו להמשיך ולהתעורר לעצמנו, כדבריו.

על כל אלה, וזה עולם ומלואו, תודה לך, זאב.

סיפרתי לך על זאב, הכרותי אותו ולימודי אצלו. היו אלה שלוש שנים כבדות משקל ובעלות מטען רגשי כבד. נראה לי כי גם בקטע זה של חיי, חוויתי רגעים גדולים.

אבי דומב

בחזרה לראש העמוד



רחשי לב לאחר לכתו של זאב - סיגל

הכרתי את זאב לפני 9 שנים.

אחד מתלמידיו הזמין אותי להצטרף לשיעור פרטי שלו ואמר לי: "בואי, תפגשי אדם מעניין". המפגש הזה שינה את כל חיי.

זאב הצית בי ניצוץ של חיים ותקוה, אושר ויופי שזרמו בתוכו. הוא תמיד היה שם, ברחוב פרוג, מוכן להציע. הצטרפתי לקורס מורים אחרי שני שעורים פרטיים ועברתי איתו דרך ארוכה ומרתקת. כל מפגש איתו, פיזי ומילולי לקח אותי מעט אל העולם העשיר והנפלא הזה וגרם לי לרצות עוד ועוד. לגמוע בשקיקה כל משפט וכל מגע יד. הסבלנות שךו, העידוד ודרכו הרוחנית הציעו לי עולם חדש, מלא, שהוא היה בקיא וזורם בו, ואני באתי כדי לקבל וללמוד עוד ועוד.

הוא תמיד הפתיע אותי כשנהג לענות על שאלותי לפני ששאלתי אותן, ידיו קראו אותי וענו מתוך העקרונות של הטכניקה ומתוך דרכו הרוחנית.

הוא עודד אותנו לשמור על קשר ולהמשיך לבוא לכיתה גם כשכבר היינו מורים כי ראה ששלוש שנים במחיצתו הן מעט מאוד כדי להפנים את דרכו ולעבוד בה.

הוא פתח לפנינו את ביתו ומשפחתו הנפלאה גם בסף השבוע וראינו כיצד הוא מיישם את דרכו גם בחייו הפרטים עם המשפחה. לא פלא שרבים מאיתנו נישאו והקימו משפחה במהלך הלימודים.

אם זאב היה קורא עכשיו את הדברים הללו היה בוודאי מבטל אותם בהנפת יד ואומר שחבל לבזבז את הזמן על דברים בטלים ואפשר עכשיו, ברגע זה להתעורר לעצמנו.

דרכו, מגע ידיו, החום והרכות שהקרין נמצאים בתוכנו תמיד.

סיגל

בחזרה לראש העמוד



איש אשר עשה שימוש נכון בעצמיותו - אברהם בן ארצי

לכתוב על זאב תדמור בלשון של זמן עבר אינה נראית מציאותית למי שהכיר את האיש ואת מפעל חייו בתחום שיפור איכות החיים של הפרט.

היכרותיו לראשונה בחודשי הקיץ של שנת 1983 עת הייתי יוצא ובא בינות המחלקות האורטופדיות של אחדים מבתי החולים בישראל. היתה זו תקופה בי חיפשתי פתרונות לצליעה הקשה ולשיתוק של מחצית גופי הימיני מהם סבלתי עקב פציעה שספג גופי בחודש נובמבר 1976. היו אלה ימים בהם היפנתה אותי לזאב, רחל גרוס לבית בכר, בתאחותו חוה, וכך תיארה רוחל'ה בכר את דודה: "...לא ברור במה הוא עוסק אך יש לו ידע רב בשיקום גופני ומנטלי, כדאי שתפגוש בו..."

ואכן, כך עשיתי.

בבואי לרחוב פרוג 31 בתל אביב, פגשתי איש בעל מבט ספגני משהו , בעל אור רב בעיניים אשר מתוכם ניבטה אישיותו של אדם שלם במובן של אדם בריא ללא מחלה וללא תקלה "שלם", שהוא קיצורו של הניב: "שלם בגופו". בשנים הראשונות לפעילותנו המשותפת השתדלתי לקלוט מזאב פילוסופיות התנהגותיות במקביל לציטוטים שהשמיע מדבריו של פ. מאתיאס אלכסנדר. ציטוטים אלו אשר אחדים מהם התנוססו בזמן מאוחר יותר על קירותיו הערומים של חדר עבודתו, מתנוססים גם היום כנגד עיני רוחי ואף כעת איני יכול שלא להרהר במשמעות אותה הם מבטאים מעבר לפירוש המילולי שלהם:

"אדם נח כאשר הוא נתון בתוך פעילות נכונה"

"אתה עושה מה שנקרא "עזוב אותך לנפשך"

"אינך יכול לומר לאדם מה לעשות לי הדבר אותו את עושה הוא פעולת חושים"

"אל תבוא אלי אלא אם כן אתה מחליט לחייך ולהיות מרוצה כאשר אני אומר לך שאתה טועה"

"אתה מתרגם כל דבר אם הוא פיסי, מנטאלי או רוחני למתח שרירי"

"אין דבר כזה "מצב נכון" אבל ישנו "כיוון נכון"

"שינוי – נושא בחובו פעילות הנוגדת את ההרגלים"

גישתו של זאב לאנשיו, תלמידיו, מטופליו הרשימה אותי בנינוחות שניתן היה להתמכר אליה בלא כל ספק. הטפתו הבלתי נלאית בענין "אין דבר כזה "מצב נכון" אבל ישנו "כיוון נכון" השלימה את המשפט : "לנסות, פירושו להדגיש את הדבר הידוע לנו זה מכבר".

התיפקוד הפיזי שלי שהלך והשתפר תחת מגע ידיו של זאב אשר נתן כיוונים נכונים לאברי גופי המשתחררים מן השיתוק בו לקיתי, היה בגדר תהליך אנאליטי שעזר לי למצוא פשר לחיים שלאחר למעלה משמונה שנות אישפוז בבית חולים. הדרך בה פסעתי בעידודו של זאב השתלבה עם העיקרון אותו המשיך להשמיע באוזניי: "אל תביט לכיוון התוצאות אלא תמיד הבט אל הדרך".

אני חב לזאב תדמור את ההשלמה עם מגבלות הגוף אותן למדתי לקבל כחלק מהוויתי כאדם בוגר. זאב לימדני לארגן מסכת של שיווי משקל נפשי אשר נשענה על היכולת הזו של קבלת עצמיותי ללא קשר לשיפור הגופני ומנע בכך סיפטומים נברוטיים. בשקט הנפשי שלו סייע להפריד בין יחס התגובה הנפשית שלי לבין עוצמתה וחומרתה הממשית של הטראומה ובכך שיפר את התיפקוד בכל המישורים.

היתה לו לזאב בריאות נפש בסיסית אשר נשענה על כך שקיבל את העולם כפי שנגלה לענין ולא נלחם בו ולא התמודד כנגד מצוקות אותן העריך כי הן כבדות ממנו. זאב תדמור ערך לי הכרות מרשימה עם מצב של העדר מתיחות ועם כך כך שפשר החיים שונה בכל אדם ואדם, בכל יום ויום, בכל שעה ושעה. העיקר לכן, אינו בפשר החיים באופן כללי, אלא בפשר הייחודי של חיי אדם ברגע נתון.

במשך שנות הכרותנו הפציר בי לא אחת, לנסות ולנסח בכתב את העקרונות אותם למד, אותם לימד ובהם האמין והטיף להגשמתם כל השנים. אני, יתכן בשל עיסוקים דוחקים אחרים, דחיתי הפצרותיו למועדים בהם אהיה פנוי יותר ואז נוכל לשבת יחדיו ולהפיק מתחת ידנו מסמך יסודי שיוכל להיות בבחינת אבן דרך לחיים בריאים, נכונים ושלמים. על כך שלא עמדתי במשימה שזאב תדמור הציב בפני אני מצר היום.

יהי זכרו ברוך!

אברהם בן ארצי
"נחלת עדה", הרצליה

בחזרה לראש העמוד



שלושים למותו - יעל מרזל

זאב נפטר בסוף דצמבר. למרות שיש לי כל כך הרבה מה להגיד עליו אני מוצאת את עצמי יושבת מול הדך ומתקשה למצוא את המילים המתאימות.

הקושי העיקרי הוא לכתוב על זאב בלשון עבר: זאב אמר, זאב חשב, זאב היה...שהי זאב הוא הרבה יותר מצרור זכרונות. כל אחד מאיתנו שזאב נגע בו יודע ומכיר את הרעיון שטפח הלכה למעשה – הכאן ועכשיו.

ההחלטה המהירה כמו "בליץ" להתעורר כאן ועכשיו המציאות המשתנה. ההסכמה לקבל את עצמנו ואת המציאות כפי שהם למרות שהתנאים החיצוניים והפנימיים יכולים להיות קשים עד מאוד.

כששכב בבית החולים נשאלתי איך אני יכולה לראות אותו במצב כל כך נורא ועניתי שאני יכולה בזכות מה שלימד אותנו. בשבילי הביקורים אצלו היו יותר מזכות. למרות הקושי לראות אותו מתייסר. זאב נשאר המורה עד הרגע האחרון. עוד בביקור האחרון ראיתי אותו מרים ידיים בתנועת "הגל" המוכרת לשו וידעתי שהוא ממשיך לעבוד עם עצמו גם מתוך מצב של חוסר הכרה, הולך בדרך האין סופית הזאת מבליל להעצר.

זאב המורה במובן הרחב של המילה: מורה דרך, מדריך, מנחה ואב רוחני.

רבים בוודאי שותפים לתחושת היתמות שאני חשה עם עזיבתו של זאב אותנו.

עם זאת קיים הידע העמוק שהעביר לנו בחכמתו וכשרונו, אותה הדרך שבידנו, הבחירה ללכת בה.

את אותו זאב פנימי אני רוצה לזכור, יותר מלזכור איתו להיות. זאב המחבק, המחייך, האומר: "תפתח , תניח, תעבוד עם עצמך, תיצור בתוכך את התנאים ואז יבוא אלייך".

יעל מרזל

בחזרה לראש העמוד



על הדרך בה למדתי את שיטת אלכסנדר אצל זאב - לירז גל–אלדן

במהלך הקורס להכשרת מורים לשיטת אלכסנדר ובזמן שלאחריו במהלך עבודתי כמורה לשיטת אלכסנדר התבהרו והתבררו לי כמה דברים לגבי עצמי ולגבי היחסים שלי עם הסביבה.

העבודה בשיטת אלכסנדר מתמקדת כביכול בגוף ובגוף בלבד.

אני מציינת "כביכול" מכיוון שדרך העבודה על הגוף ודרך ההבחנה ב- Over Doing של עצמי מתבררים לי דברים שקשורים יותר לרגשות, למחשבות ולאמינות כלפי עצמי וכלפי הסביבה ומהם נובע מתח השרירים הרב - Over Doing.

לימוד שיטת אלכסנדר הינו תהליך מתמשך של שינוי עצמי. בשנת הלימודים הראשונה התבקשנו ע"י זאב לכתוב את דברנו על עצמנו ועל שיטת אלכסנדר, לאחר שנה נתקלתי במה שכתבתי ונדהמתי עד כמה השתנו הדברים, דרך ראיתי ודרך הפעולה שלי. ואכן, היופי בשיטת אלכסנדר הוא בשינוי המתמיד, תוך התבוננות וההבחנה במתרחש.

הדבר שכרגע נראה לי עמוק מאוד, פועל יוצא משיטת אלכסנדר ומלימוד אצל זאב הוא נושא האחריות האישית, אחריות של אדם על עצמו והיכולת להבחין בין החלק שנתון לאחריות הבלעדית של הזולת. לי יש את היכולת לשנות רק את עצמי, ולאחר יש את היכולת והאחריות לקחת, לבקש, לקבל.

דבר זה בא לידי ביטוי בשיטת אלכסנדר. זאב לימד אותי לעבוד על עצמי, לא על התלמיד ובעבודתי על עצמי, התלמיד יכול לבחור לקבל את מה שאני מציע לו, או לא. אך הוא האחראי הבלעדי לעצמו, ולכן גם מה שמתרחש בו מתרחש כפועל יוצא מכך שהוא מאפשר לכך להתרחש (וזוהי האחריות שלו לעצמו).

וזה גם מה שמבחין בשיטת אלכסנדר, שהיא שיטת לימוד לבין כל תחום אחר ברפואה האלטרנטיבית, שם המטפל מפעיל את גוף המטופל ועוזר לו להגיע לאיזון. ובשיטת אלכסנדר התלמיד לומד להשתמש בעצמו בעקרונות של שיטת אלכסנדר בעזרת המורה.

זאב תמיד צחק עלי על שבאתי לשיטת אלכסנדר אחרי לימודי פילוסופיה באוניברסיטה. הוא תמיד צחק ואמר שמהספרים לומדים וזה נשאר בספרים, ואם למדתי פילוסופיה סינית שהיא כה מרתקת ונהדרת אך נשארת בגדר פילוסופיה של דיבור עליה עד שלא מיישמים אותה. והדרך ליישום הגישות הפילוסופיות הללו של המזרח (סין, הודו)כפי שהתברר לי הם בעבודה עצמית על פי עקרונות של שיטת אלכסנדר.

הפחתה במיותר, "Over Doing", הקשבה למתרחש, הפסקת ההפרעה על מנת לאפשר למשהו לצמוח מתוך החופש – הם מושגים משיטת אלכסנדר והם הביטוי הממשי לפילוסופיה שמדברת על איזון פנימי ביו ניגודים כמו תורת ה"יאן והינאנג" (Ying-Yang) בפילוסופיה הסינית, או שאיפת ההתאיינות (מלשון אין, אפס) הפחתה בפעילות האגו, הפילוסופיות הסיניות וההודיות מדברות על ה"אני", וה"אגו" כדבר שצריך להעלם בפני ההוויה והבריאה.

בעבודה של שיטת אלכסנדר אנו מאפשרים לכך להתרחש. הצחוק והירידות של זאב עלי גרמו לי לראות עד כמה זה נכון שהפילוסופיה שלי רק מדברת על... ובשיטת אלכסנדר מיישמים, אך הוא גם גרם לי לרצות לחבר בין שני התחומים ולראות עד כמה הגישות הללו מהוות רקע פילוסופי שעל גביו שיטת אלכסנדר נעשית הרבה יותר ברורה, עמוקה ועם משמעות ותרומה מעבר לשחרור הגוף.

העבודה בשיטת אלכסנדר משפיעה לא רק על השלד, אלא גם על שאר ההיבטים של האדם – על הנפש והשכל. וככל שאנו נפתחים, ומשפרים את ההבחנה שלנו בטעות לגבי השימוש בשלד, כך נפתח בנו הגוף, השכל והרגש גם.

זאב בעקשנותו, במוסר הפשרנות שלו, ובחוסר הוויתור שלו היקשה עלי, אך הכך הכריח אותי לעבוד עם עצמי, לבחון את עצמי ולהתמודד.

במקום שכל האחרים ויתרו ועיגלו פינות הוא התעקש, לעיתים במילים לעיתים בשתיקה, ובכך דחך אותי קדימה למקום הרבה יותר טוב, ועל כך אני מודה לו.

לירז גל – אלדן

בחזרה לראש העמוד



הרצאה - אפרת הבר

על טכניקת אלכסנדר שנתן זאב בסמינר הקיבוצים בפני מורים לחינוך גופני

יש תדמיות בציבור למהי טכניקת אלכסנדר, ישנם פירושים שונים. אלכסנדר גילה דרך פנימית שישנה בתוכו. במהלך ההיסטוריה האנושית איבדנו את ההתפתחות הפנימית. במקום עבודה עם עצמנו התחלנו לעבוד על עצמנו. בדרך שאלכסנדר גילה, אנחנו לומדים להשתנות ולאפשר לדרך הפנימית לבוא לידי ביטוי.

קצת היסטוריה: אלכסנדר חי בסוף המאה שעברה, היה מדקלם מחזות של שייקספיר על במה, והגיע לקשיים בדיבור. הקשיים גרמו לו לצרידות – הוא לא ידע את הסיבות לבעיות שלו, התייעץ עם מומחים וקיבל מהם עצות: להפסיק לדבר עד שתירגע הצרידות או לעשות ניתוח. אלכסנדר ניסה לבדוק בעצמו מה קורה, מה גורם לו להשתנק באמצע הדקלום. הוא סרב לניתוח וסרב להפוך תלותי בטיפול.

בסקרנותו הבין שהוא עושה משהו לא טוב עם עצמו שגורם לקשיים.

אלכסנדר הגיע לעבודה עם מראות, מראה מלפנים ומראה לאחור. הוא התחיל להסתכל במראות ולבדוק מה קורה בגופו כשהוא מדקלם.

הוא הבחין שהוא יוצר פעולת כיווץ. (וכאן מדגים זאב את פעולת הכווץ). הראש הולך אחורה והצוואר מתכווץ.

אלכסנדר הבחין במשיכת הראש אחורה, גורמת לו לחנק, והוא צריך בכל פעם לינוק ולשאוב אוויר בכדי להמשיך לדבר, לדקלם.

אלכסנדר התמיד בחקירה, וגילה שפעולת הראש מתחברת לעמוד השדרה. כיווץ הראש והצוואר, מכווץ את עמוד השדרה וגורם לו לנפח קטן יותר של הגרון. מהבדיקה התגלה שאי אפשר לשמור על מצב אופטימלי כל הזמן, כי בעת דיבור או דיקלום, חלים שינויים לא רצויים.

דבר נוסף התגלה לאלכסנדר – שההערכה התחושתית שלו מוטעית; הבדיקה במראות לימדה אותו שמה שהוא מרגיש איננו זהה למה שהוא מבחין במראות.

כאן התחיל תהליך של הבנה: אי אפשר להשתנות ע"י הרצון בלבד, דרוש משהו מעבר לרצון. הרגל אפשר לשנות, אפשר להיות מודע להרגל, להרגלים יש תחליפים, אך הרגלים שאיננו מודעים להם הם תבנית התנהגותית – תדפיס פיזי, של משהו שאנחנו כל הזמן לא מבחינים בו.

בשביל לשנות תבנית צריך למצוא דרך שנגלה את התבנית, נבין אותה ונגלה כיצד להשתנות. (כאן מביא זאב הדגמה של תבניות התנהגותיות ע"י אנשים מהקהל, הדרך בה יושבים וקמים מכסא, הדרך בה נוהגים ברכב ומושכים בכתף, כל תבנית שמדגישה את המצב).

אלכסנדר גילה תגלית. הוא חקר את ההתנהגות הגופנית והבין אותה. חיפש שינוי ומצא. השינוי מותנה ביכולת לא ללחוץ את עמוד השדרה. אלכסנדר עצמו לחץ את עמוד השדרה באמצעות שרירי הצוואר. בפעולת הכיווץ הגוף מושך נגד עצמו וחוזר על אותה תבנית שוב ושוב.

במפגש של מורה ותלמיד, המורה עוצר את פעולת ההרגל, המורה מפסיק את ההפרעה ונותן לתלמיד את האפשרות לעשות את הפעולה מבלי להפריע.

התגלית של אלכסנדר היא שהראש מוביל את הפעולה ובכך מונע את התכווצות עמוד השדרה. (כאן מבצע זאב הדגמות של הולכה, קימה וישיבה מכסא, ע"י כך שהוא מבצע את הפעולות עם התלמיד ביחד).

שאלה מהקהל: מה קובע את הפעולה? מדוע יש התקבעות במצב מסוים?

זאב: במהלך ההתפתחות האנושית פיתחנו את יכולת התנועה, ההתמסדות גרמה לאדם לאבד את הכוליות. האדם כבר לא צריך את כל הגוף בשביל לתפקד, בהתפתחות הטכנית לא צריך את כל הגוף.

אדם נהיה מודע לגופו רק כשהוא סובל, כאשר כואב לו איבר מסוים, אנחנו נהיה מודעים לו.

אדם יודע את עצמו רק במצב הנגיטיבי.

הגוף הוא האדם. האיברים הם חלק מאיתנו, אדם מכיר את עצמו במובן של שייכות. גופי זה אני – אחד.

אלכסנדר גילה חוקים – שמתייחסים לכוליות, שלמות. אם עמוד השדרה נע – אין צורך להחזיק אותו.

בעבודת מורה ותלמיד, התלמיד סומך על המורה, ומסכים להענות לבקשת העזיבה והפתיחה. התלמיד ננותן את עצמו, המורה מעביר לתלמיד את עקרונות הפתיחה והעזיבה דרך עבודת הידיים. המורה משחרר את התלמיד מההחזקות שלו, מלמד אותו להפסיק ללחוץ ולכווץ.

שאלה מהקהל: איך ללמוד? מה לעשות?

זאב: התגלית של אלכסנדר זוהי ההבנה שלי, שאנחנו חיים דרך המעשים. אנחנו מחפשים להשתפר, להשתנות דרך המעשים , דרך הגברת המודעות, הגברת העירנות. ככל שאנחנו חוקרים את עצמנו אנחנו מגלים שהמצב הנפשי קובע את המצב הגופני. בעבודה בטכניקת אלכסנדר אתה לומד את עצמך. בכל אדם יש הכל, הוא רק צריך לטפח את עצמו, לגלות את מה שיש בו – לפגוש את האיכויות הטמונות בו. בעבודה זו המורה מעביר את איכויותיו לתלמיד. האיכות עוברת דרך הפתיחה והעזיבה.

אפרת הבר

בחזרה לראש העמוד



ספר חדש - מאיר עמית

לשמואל ועפרה שלום,

ברכותי לרגל הוצאת הספר לאור, לשמואל על היוזמה וההשקעה ולעפרה על התרגום.

הקריאה בספר ריגשה אותי מאוד וזאת מטעמים אלו:

  1. מתוך המבוא לספר קיבלתי פעם נוספת שחור על גבי לבן חיזוק למידת החשיבות והמרכזיות של הנחיית הכוונים בשיטה.
  2. לאור העובדה שאני המורה הראשון "תוצרת הארץ" שמנהל קורס להכשרת מורים והאנגלית השגורה בפי אינה מספיק טובה לצטט מספרים באנגלית, הספר הזה ישמש לי חומר לימוד בעברית. חומר כתוב שישפר את יכולת הלימוד שלי והלמידה של תלמידי.
  3. סוף, סוף יש לי אפשרות להמליץ לידידי ותלמידי על ספר בעברית המסביר ומציג את השיטה בצורה המקובלת עלי.
  4. חן, חן על הביצוע הטכני בכל התחומים.

ופעם נוספת תודה

מאיר עמית

העתקים: שמואל, עפרה, ביטאון

בחזרה לראש העמוד



המילה והשיטה - מאיר עמית

תרשים זרימת המושגים בתהליך

מפעם לפעם אני נפגש בבלבול הקיים בין העוסקים בטכניקה בשימוש במילים המתאימות למסר שהם רוצים להביע וגם עם הבלבול הקיים אצלי.

באחת הפעמים בכדי לאפיין כמה מילים שבשימוש ציירתי גרף עזר בנושא:

לחץ לצפיה בגודל מלא

מקרא:

החוויה והתחושה, מידע בדרך למוח.

ההרגשה הידיעה והזיכרון – מידע בתוך המוח.

סחרור מחשבתי – מידע שיכול להזין את עצמו ויוצר דבר המפריע למידע חדש להכנס. ע"י השהיית האינסטינקט והנחיית כיוונים אנו מאפשרים לתגובה שקולה להתרחש.

מאיר עמית

בחזרה לראש העמוד





בחזרה לרשימת הביטאונים



 

 
   
עמותת ארגון המורים לטכניקת אלכסנדר בישראל  |   טלפון: 03-5226172  |   ת.ד. 16163, תל-אביב 61161
   
על התמונה והשיטה