ארגון המורים



 ביטאונים

ביטאון מס' 4 - מרץ 1995


תוכן העניינים:


בחזרה לרשימת הביטאונים



הקונגרס הבין לאומי החמישי לטכניקת אלכסנדר - שמואל נלקן

הקונגרס הבין לאומי הקרוב יתקיים בקיץ 1996 בירושלים (המקום והתאריך המדויק יקבעו בימים הקרובים ביותר). ריקה, אורה ואני קבלנו על עצמנו את האחריות לניהול הקונגרס ואנו בקשר עם צוות מקצועי שיבצע את ההכנות ואת כל הצד הארגוני של כנס בינלאומי בסדר גודל כזה.

רעיון הקונגרסים לטכניקת אלכסנדר היה רעיונו של אדם יחיד, מייקל פרדריק, מורה מארה"ב, שחשב כי הגיע הרגע האחרון שבו עדיין ניתן להגיע למפגש בין החשובים שבתלמידיו של אלכסנדר-אלה האחראים לחינוך הדור השלישי של מורי הטכניקה. הקונגרס הראשון יתקיים בארה"ב ב- 1986 ובאמת היה זה הרגע האחרון שבו פטריק מקדונלד, ולטר קרינגטון, ווילפרד ומרג'רי בסטו יכלו להיפגש יחד. הקונגרס הזה היכה גלים חיוביים מאוד והפך בזה הראשון לסידרה של אירועים דומים. מייקל פרדריק ואשתו לנה ניהלו וארגנו עד אחרון הפרטים גם את הקונגרסים הבאים באנגליה ובשוויצריה (ב- 1988 וב- 1991). הקונגרס הרביעי שהתקיים בסידני באוסטרליה כבר נוהל על ידי דוד גרליק וציין את יובל ה- 100 לתחילת עבודתו של אלכסנדר בעיר זו.

הקונגרס בירושלים מעורר עינן רב בציבור האלכסנדרי בעולם וצפויה נהירה גדולה. אנו חייבים להיות מוכנים לקלוט כ- 700 ואפילו יותר משתתפים. לציבור המורים הישראלי יהיה תפקיד חשוב בקליטת חברינו מחו"ל ובפעילות בזמן הקונגרס.

בקונגרס הראשון הדגש היה על מפגש עם הדור הוותיק. בקונגרסים שבאו אחריו גדל בהדרגה שמשקלם של המורים מהדור השלישי והרביעי. אנו מקווים לארח גם אצלנו כמה מתלמידיו הישרים של אלכסנדר: ולטר ודיליס קרינגטון, מרג'רי ברלו ואליזבט וולקר מאנגליה ואריקה ויטקר מאוסטרליה, כולם בשנות השונים לחייהם, ונאחל להם שיזכו וימוד כוחם לבוא.

הדגש בקונגרס יהיה על בעיות הדורות הצעירים יותר של מורי הטכניקה. עם הזמן מתרבים בתי הספר ומתרחבים הפערים בין המורים שלמדו בהם. הדבר הוא מובן וטבעי, אך טומן בחובו סכנה ממשית להתרחקות מהעקרונות הבסיסיים מבוססת הטכניקה. בשם קידמה והתפתחות יש זרמים שהקשר שלהם עם העבודה כפי שאנו מכירים אותה הוא רופף ביותר. מטרתנו תהיה לעבוד על המכנה המשותף, לחזור לעקרונות היסוד וזאת על ידי הקדשת עיקר שעות היום בימי הקונגרס לעבודה מעשית בקבוצות עבודה קטנות. לכל קבוצה יהיה מנחה בכיר שתפקידו להפעיל את המשתתפים לעבודה אחד עם השני. תהיה זו הזדמנות להכיר הרבה מורים, בכירים וצעירים, וליצור קשרי עבודה פוריים איתם. אנו מצפים שהקונגרס יהיה שבוע של עבודה מרוכזת, חגיגה אלכסנדרית אמיתית!

בצד העבודה המעשית-הרצאות ודיונים על הצדדים העקרוניים של הטכניקה ועל נושאים אחרים החשובים לנו, וכמובן גם אירועים ומפגשים חברתיים.

הקונגרס הוא מקום מפגש מרתק עם אנשים ועם גישות והשקפות שונות – הוא יכול לתת לנו חומר למחשבה ולהתחדשות בעבודתנו. לאירוע בסדר גודל כזה יש גם הד תקשורתי חזק שיתרום הרבה למעמדה של הטכניקה בארץ ולהתגברות העניין בה בציבור הרחב.

אנו מקווים להשתתפות ישראלית רחבה ופונים לכל מי שמוכן ורוצה לעזור לנו, אם ברעיונות ואם במעשים, בשלב ההכנה ובזמן הקונגרס עצמו, ליצור קשר איתנו

שמואל נלקן

בחזרה לראש העמוד



מכתב - דוד בן יוסף

ב"ה

יום שני חי' כסלו תשנ"ב 25.11.91

שלום אנשים טובים!

אתם לומדים איך להפוך צלילים צורמים לצלילים זורמים, להגביר תנופת שכלול טיב הניגון:

נפש גוף ונשמה.

ואני שמח להעביר אליכם את משחק הצלילים ואת זרימה שוטפת עם משאלה מכם:

מי שיכול ומוכן לכתוב אלי ולספר לי על כל מה שמתחשק לו בהקשר ללימודים של שיטת אלכסנדר למשל מה הניע אותו ללמוד? מה הוא מוצא בלימודים? ומה הוא מתכוון לעשות עם הדברים שהוא לומד?

בספר החדש שאני משתוקק להוציא לאור, אני מבקש לספר על שיטת אלכסנדר, שעליה אני לא יודע שום דבר והסיפורים שלכם יכולים לעזור לי לעזור לאנשים אחרים להגיע לטיפולים בשיטת אלכסנדר.

מאחל לכם שפע בריאות אהבה שמחה וחרות.

דוד בן יוסף
ת.ד 2030
קרית ארבע 90100

בחזרה לראש העמוד



המילה והשיטה - מאיר עמית

הטעויות במושגים בתפיסה ובהבנה

"הצעד הראשון בהקשר למושגים ותפיסה הוא בשכנוע התלמיד שלקויי תפקודו העכשוויים הינם תוצאה של מושגים מסולפים והערכה תחושתית פגומה".
(תרגום קטע מספרו של אלכסנדר ע"י גדעון מרגלית)

קראתי קטע זה כמה פעמים ורק בפעם האחרונה התברר לי שלא ברור לי מספיק מה זה מושג, או לחילופין שאין לי מושג מזה בדיוק מושג.

לאחר ליבון ובירור מקובל עלי היום שמושג זה מילה או קבוצת מילים שמכילים רעיון.

כמו שאמרו חז"ל: המילה כלי שמכיל רעיון ובכדי להכיר את הרעיון יש להתעלות מעל לשפת הכלי ולהבחין מה יש בתוכו.

על השימוש במילים

ציטוט ממקדונלד, עמוד 42

תלמידים הרוצים להישאר נאמנים לרעיונות הנכונים יטיבו לעשות אם ימנעו משימוש במילים שגויות (כלומר מילים שמשמעותן זרה להבנה הנכונה של הרעיון). לדוגמא, לא יאמרו "הרפה" בהוראות "הנח". או "התרכז" בהוראת "שים לב".

אם ימשיכו להסתמך על מילים שמשמעותן המקובלת זרה למשמעויות החדשות שאותם הם מנסים ללמוד,

יגלו שהם גם ממשיכים לחשוב במונחים של הרעיונות הישנים ושפעילותם תואמת את אלה ולא את הרעיונות החדשים.

בהתייחסות לקטעים אלה ברצוני לברר פעם נוספת את המושג אי עשייה, תרגום מאנגלית – non doing. הקטע היחיד שצרם לי בהופעות המכובדת של מימי דר בטלוויזיה החינוכית בתכנית שהציגה גם את ש' אלכסנדר היה, כשנשאלה מה עושים בש' אלכסנדר ענתה - בש' אלכסנדר לא עושים. והמראיינת התבלבלה.

את המושג אי עשייה תרגמו מאנגלית non doing, אותו למדתי בזמנו ביחד עם המושגים inhibition, direction, over doing, בהם אני משתמש בזמן שאני מלמד.

לפני כמה זמן, במן שעור עם דוד שמרון, הוא פתאום אמר לי – למעשה מה שאתה מלמד אותי זה undoing ולא non doing. כששאלתי אותו מה ההבדל, אמר לי – ההבדל בין יום לבין לילה. נושא אותו כדאי ללבן.

נון דואינג: מושג שאינו קיים במילון

אן דואינג: התרה

בהמשך אני מביא בפניכם התכתבות שהיתה ביני לבין שמואל בנושא שלפי דעתי יעניין את המורים.

*

20.12.93

לשמואל ולעופרה שלום,

קראתי פעם נוספת את הספר שתרגמתם וברצוני להתייחס לנושא התרגום, בעיקר לשתי מילים שלפי דעתי הן מאוד מרכזיות ברעיון של השיטה.

  1. בלימה שהיא תרגום ל"אינהיבישן".
    לפי דעתי מתאים יותר להשתמש במילה השהיה.
    בבלימה יש היבט של הוספת כוח כנגד כוח בתהליך היבט של חרום כמו לחיצה על בלם. במילון:
    בלם: עצר, חסם, מנע, בלום פיך.
    השהיה: עיכוב, אחור, דחייה לאחר זמן.
  2. קואורדינציה מלה שאינה מתורגמת ולדעתי מתאים לתרגם תאום מלה המשלבת בתוכה גם קואורדינציה וגם הרמוניה.

מאיר עמית

*

ירושלים 8.1.94

למאיר הרבה שלום,

הרבה תודה על מכתביך ועל שאתה גם נאה דורש וגם נאה מקיים בעזרה הרבה בהפצת הספר!

שלא כדרכי אני יושב כמעט מייד לענות למכתבך בכדי שלא יאזל הזמן מחדש ונמצא מחכים שבועות וחודשים.

חשוב מאוד לעפרה ולי לקבל תגובות ולא רק חיוביות אלא גם ציון טעויות והצעות לשיפורים או כל הערה ארחת לגבי הספר והתרגום. עבודתה של עפרה הגיעה בשלב מסוים לקו הגמר באופן שרירותי, פשוט מפני שראינו שאין סוף לעבודה בשיפור בשיפוץ ושאם נרצה בתרגום מושלם נאלץ לוותר לחלוטין על הוצאת הספר לאור. אגב, גם המוציא לאור, שבמבט ראשון מצא את כתב היד כשיר מבחינת העברית מצא עצמו בסופו של דבר עובד חודשים שלמים בכדי לשפר ולעשות את החומר זורם וקריא יותר. הדבר התבטא לרוב בשינויים קלים בתחביר, בסדרי המילים, אך לעיתים גם בשכתוב ממש של משפטים. לרוב היו שינויים אלה שיפורים ברוכים, אך פה ושם השתנה המובן והיה צריך לשנות מחדש כך שהרבה עבודה הושקעה בכתוב עד שהגיע לצורתו הנוכחית ואין ספק שנשארו לא מעט פגמים.

העלית שתי נקודות חשובות ועקרוניות – האחת עניינית בעקרה והשנייה לשונית. וטוב שהנושא עולה לדיון כיוון שכתיבתו של מקדונלד עשירה מאוד (כפי שעבודתו הייתה עשירה) והיה עלינו לחזור ולחשוב על נקודות אלה ולשנות דעתנו מפעם לפעם עד שהגענו להבנה כפי שהיה מנוסחת בתרגום.

בשימוש היומיומי אני משתמש באמת במילה השהייה – במובן של "עדיין לא" "איני חייב עדין לבצע את הפעולה" "עדיין כל האפשרויות פתוחות לפני" וכדומה. לכן גם בנוסח מוקדם יותר הכנסנו בצורה כמעט אוטומטית וללא כל אינהיבישן את המילה "השהיה " (למרות שקיים גם באנגלית ביטוי מיוחד למובן זה – "to withhold a response"). והנה עם הזמן התברר לנו שקיים כאן מלכוד: המונח :inhibition הרבה יותר עשיר ויש בו בו – זמנית הרבה גוונים ומשמעויות (במובן האלכסנדרי כמובן) ואחד החשובים ביותר הוא דווקא בלימה או אפילו עצירה מוחלטת: את התגובה המורגלת לרצון לעשות (לקום, לשבת, לדקלם...) עלינו לבלום לחלוטין, פעם אחר פעם עלינו לחזור להחלטה לא לתגובה מורגלת שגויה זו ובשום פנים ואופן לא לוותר בנקודה זו (ראה אלכסנדר Evolution of a Technique – כיצד הווה דבר זה מכשול כה קשה אפילו כשאלכסנדר ידע מה עליו לעשות והוא היה מסוגל לבלום את תגובתו המורגלת ולתת לעצמו את ההנחיות לאמצעים לשם ביצוע הפעולה שבחר בה (או רצה בה) הרי כל זה עבד רק כל זמן שהפעולה לא הייתה בעלת חשיבות או כאשר החליט בסופו של דבר לא להיכנס לפעולה כלשהי. ברגע שעבר לדקלום, ברגע האחרון הכל השתנה והבלימה כלא הייתה. כל אחד מאיתנו נתקל בקושי זה מי פחות ומי יותר וזה הנתקל בה פחות הרי לרוב כיוון שפשוט התעלם ממנו!

בכתביו של מקדונלד מופיע מובן זה של בלימה ומופיע גם המובן של השהייה. כיוון של רצינו להשתמש במונחים שונים לאותה מילה – inhibition הרי שהיינו נאלצים לבחור באותו מונח שמבטא את המובן בעל החוזק הגדול ביותר (להבנתנו הסובייקטיבית כמובן) וכך חזרנו למילה בלימה. להשהות תגובה – כל אחד יכול מי להרף עין ומי לאורך זמן. בזה אין כל בעיה, לפחות כאשר אנו מקבלים תמיכה מהמורה.

לבלום תגובה זה כבר סיפור אחר: מי מאיתנו יכול להתפאר ביכולתו לבלום בצורה שיטתית את תגובותיו המורגלות? והרי דווקא בכך ייחודה של הטכניקה!

באשר למילה קואורדינציה או לחלופין תיאום: יכולות להיות כאן מפלגות שונות. זאת המקובלת ושאותה אימצנו אינה שוללת שימוש במילים זרות וכך גם המילה תיאום – ישנם מובנים תואמים וישנם גוונים שונים. העדפנו את הלועזית, אך הדבר נתון כמובן לויכוח. אגב, המוציא לאור שהוא איש לשון (בוגר אוניברסיטה בנושא זה) אישר ללא כל ערעור קביעה זו. תוכל להשתמש בכתוב כאן כראות עינך, מה שהבעתי אינו אלא הבנתי אני של הטכניקה ואם פתחנו דיון בנושא זה או בכל נושא אחר הרי בזה בלבד הייתה עבודתנו כדאית!

הרבה שלום – שמואל

*

נתניה 1.11.94

שמואל שלום.

לאחר קבלת מכתבך האחרון החלטתי להשהות את תגובתי הראשונית ולא לענות לך מיד.

הנני מוצא את עצמי כותב לך מכתב זה לאחר כמעט שנה. הסיבה לתגובה טמונה כפי הנראה בקטע שקראתי היום (פעם נוספת) בספרו של מקדונלד של השימוש במלים בעמוד 42. מקדונלד מדבר על משמעות המילים והקשר שלהם למונחים חשיבתיים הנמצאים ברמה שמעל למילה המדוברת.

ברשותך אציג שוב את דעתי עניין תרגום המילה איניהיבישן שהיא מילה בעלת משמעות מרכזית מאוד בשיטה, כהשהיה.

במכתבך אתה מחזק את תרגום המילה ל: בלימה עצירה מוחלטת או לבלום לחלוטין מבלי לוותר , כל התיאורים הללו מתאימים להבאת כוח נגד כוח. משמעותם: תוספת כוח לתהליך.

השהיה משמעותה הוספת זמן לתהליך ודחיית הבצוע המורגל, דבר המאפשר למערכת לשקול את הדברים פעם נוספת ולהגיב אחרת מהמורגל. תוספת זמן יכולה להתממש כל עוד האדם חי.

השהיה: הינה פעולה עדינה ולפי דעתי גם אמינה יותר.

פעולת ההשהיה עובדת על מימד הזמן, שהוא לדעתי הכוח בעל העוצמה הגדולה ביותר בעולמנו. ולכן גם בעל ההשפעה הגדולה ביותר על שינוי ההרגל.

דבר נוסף, העדפת המילה הלועזית קואורדינציה על פני תאום, משאירה אותנו ברמה של חלוקי דעות ולאו דווקא ויכוח. לדעתי כדאי לנו להשתמש בעזרת אנשי השפה העברית שהם בוגרי התנ"ך ולא באנשי הלשון העברית שהם בוגרי האוניברסיטה והאקדמיה.

אני זוכר פעם בכיתה שניסית להסביר מה זה אינהיבישן ודירקשן, אמרת: היכולת של המורה להיות נחוש בדעתו. אמירה זו מלווה אותי עד היום ועוזרת לי בהתפתחותי בשיטה.

בתודה, מאיר עמית

בחזרה לראש העמוד



אל מורי טכניקת אלכסנדר - חוה ניר

למאיר שלום רב!

אני שלחתי לך מכתב זה מתוך כוונה שהוא יתפרסם בעיתון היוצא בקרוב.

כל טוב,
חנה ניר

אל מורי טכניקת אלכסנדר,

בהשתלמות המורים האחרונה בירושלים בה השתתפתי נודע לי מפי שמואל נלקין כי בקיץ 1995 יתקיים כאן הכנס העולמי השנתי של מורי אלכסנדר.

ברצוני להצביע על העובדה כי זוהי הזדמנות בלתי רגילה לפרסם את הטכניקה בארץ וחבל מאוד אם הזדמנות זו תחמוק מאיתנו. את נושא הפרסום העליתי כבר בעבר על סדר היום בכנס המורים השנתי בתל- אביב. לדעתי ולגעת מורים ששוחחתי אתם בנושא זה, הטיפול בכך לא זז מנקודת הקיפאון בה היה שרוי.

התברר לי גם משיחות עם מורים שיש מהם שהפסיקו בכלל לעסוק בהוראת הטכניקה מפני שלא מצאו דרך להתפרנס מעבודתם כך שהשקעתם הגדולה בשכר לימוד ובזמן התבזבזה לריק.

לדעתי, למצב שתי סיבות מרכזיות:

  1. הפרסום המאסיבי בו נוקטת הרפואה האלטרנטיבית על ענפיה השונים גורם לכך שטכניקת אלכסנדר נדחקת לשוליים.
  2. המדיניות שנהוגה אצלנו כרגע, של תוספת בתי ספר והמשך הכשרת מורים בבתי הספר הקיימים, ללא התחשבות בעודת השוק המצומצם.

אם נמשיך לא להתייחס לבעיות אלה אנו עלולים למצוא מעמד הטכניקה בתודעת הציבור בדעיכה מתמדת, ואת מספר המורים שאינם עובדים במקצוע בקו עליה.

לא יתכן שיוכשרו עוד ועוד מורים מבלי שניתן דעתנו כעמותה לעניין יכולתם להתפרנס לאחר שהשקיעו כה הרבה כסף וזמן בהכשרתם.

על כן צריך לנצל הזדמנות כל כך חשובה כמו כנס עולמי כדי לעלות שוב את טכניקת אלכסנדר למודעות הציבור, ובגדול. לשם כך דרוש מאמץ גדול ואסור להסתפק בדיון אחד עקר שנתקיים בכנס המורים בתל-אביב אלא דרושה השקעת מחשבה יצירתית, התייעצות, וגם השקעת כספים, כדי לארגן מסע פרסום מכובד ואפקטיבי.

חוה ניר

*

מובא בזה קטע שהתפרסם בעיתון בנוגע לדעתי, למכתבה של חוה ניר.

מאיר עמית

יש מים לכולם

חנווני אחר בא לפני רבי מאיר מפרמישלאן והתלונן על חברו שפתח דומה חנות בקרבת מקום, ועתה הוא חושש שמא תקופח פרנסתו.

אמר לו רבי מאיר: "ראית פעם סוס מתקרב לנהר כדי לשתות מים? כשהוא מגיע אל הנהר, הוא מביט במים ומיד מתחיל לבעוט ברגליו עד שמים נעכרים ואז הוא שותה מהם. הסיבה לכך היא, שכאשר הוא מביט במים הצלולים, הוא רואה בהם את בבואתו, והוא חושש שסוס שני בא אף הוא לשתות מהמים, ומי הנהר יגמרו בטרם ירווה את צימאונו. לכן הוא מעכיר את המים, ואז נעלם הסוס השני"...

נעץ הצדיק את עיניו באיש העומד מולו ואמר: "זכור, הקב"ה מספק מים לכל הסוסים, ואין איש יכול לגעת במה שמזומן לחברו".

בחזרה לראש העמוד



מה אנו "אומרים" (כשאנו לא "עושים") ואולי לא בהכרח נאמרו ע"י פ.מ. אלכסנדר - יוסקה אדמוני

  • "להיות עם (צוואר) חופשי באאארצנו".....(ההמנון "שלנו").
  • בשיטת אלכסנדר – הצלחה "בין לילה" מתרחשת אחרי "שנות עבודה".
  • הרבה אנשים מגלים "שיש להם" גב רק כשהם מאבדים אותו.
  • "צוואר חופשי, אני מבקש להשאיר לי את הצוואר חופשי" – התחנן הנדון לתליה.
  • "ראש לפנים ולמעלה" אמר לו התליין "אחרת לא אוכל להשחיל את לולאת החנק".
  • "אבחנה נכונה" תמיד שומעים רק על אב-חנה נכונה ולא על אם חנה נכונה – עוד הוכחה על שוביניזם גברי.
  • "איזון" פסיכופיזי מתקיים יותר בקלות כשיש "איזון כלכלי" ורק קטני אמונה גורסים שהוא תנאי ראשון לכך.
  • לכל המפקפקים ביכולת האדם להשתנות ולהפטר מהרגליו הגרועים: - כן, בהחלט כן, ראינו גם מקרים שהוא נפטר מרבים מהם ואימץ - גרועים יותר.
  • אנחנו מצביעים לתלמידים על "כיוונים" בהם יבחרו לדרכם בעתיד ומשתדלים לא "לדחוף" אותם בכוח לשם.
  • יש ואנחנו גם משרטטים להם את הסולם שבעזרתו ירדו "מהעץ הגבוה" אליו טפסו אל הקרקע המוצקה. ולאחר מכן הוא ישמש אותם להמריא לפסגות חדשות ולגלות אופקים חדשים.
  • לא הקטר (הראש) הוא המוביל את הרכבת בכיוון הנכון אלא הפסים (עמוד השדרה) הם המביאים אותה לייעדה המדוייק.
  • במקום להכין לך ארוחה אחת, אתן לך את מרכיבי התפריטים ותוכל להכין לעצמך ארוחות רבות ככל שתחפוץ.
  • "תפסת מרובה – לא תפסת" "כל המוסיף גורע" – דבר והיפוכו? התשובה מתבהרת אחרי 25 שיעורים בטכניקה.
  • "גוו ארוך ורחב" הוא גוו מרווח.
  • מתפרקת רכה וארוכה מביאה גם ארוכה טובה לכל פגע.
  • יש מתאם ישיר בין מטען עיצבונכם ומתח עצביכם.
  • כשם שהעושר לא תמיד מביא אושר כך גם העוני לא בהכרח "מקדם דיכאון".
  • אל תבצעו תרגיל "לחישת אה" בחיק הטבע כי קיימת סבירות שאיזה נחש בסביבה לא "יבין" נכון את הכוונה...
  • תהיו שמחים ומשוחררים – מה איכפת לכם?

בחזרה לראש העמוד



על תיאטרון הבובות - היינריך פון קלייפט

במלאת שנה לפטירתו של זאב תדמור ברצוני להביא ספור על תיאטרון הבובות (מתוך כתבים קצרים של היינריך פון קלייפט, סיפרון שאזל מהשוק). סיפור זה המליצו לי מאוד לקרא מורי מנחם קוטנר וזאב תדמור נתן לי עותק לקריאה. זאב, בהמשך עבודתו, היה מביא דוגמאות רבות מספור זה, פעמים רבות, ובכל פעם למדתי ממנו משהו חדש.

מאיר עמית

על תיאטרון הבובות

בעשותי את החורף של שנת 1801 במ..., פגשתי בערב מן הערבים, בתוך גן ציבורי, את אדון א... שנשכר, לפני זמן קצר בעיר זו, כרקדן ראשון באופרה, וזכה להצלחה יוצאת מן הכלל אצל קהל הצופים. אמרתי לו, כי השתוממות רבה השתוממתי במצאי אותו כבר פעמים אחדות בתיאטרון של בובות, שנתלקט בשוקה של עיר, ושעשע את ההמון, באמצעות בורלסקות דרמתיות קצרות, בשיר ובמחול. הוא בקש לשכנעני כי הפנטומימה של בובות אלה גרמה לו הנאה רבה, ואף העמידני, לא בלי כוונה, על העובדה כי רקדן, הרוצה להשתלם, עשוי ללמוד מהן כמה וכמה דברים חשובי – ערך.

עכשיו, שדעה זו, בדרך שהביע אותה, נראתה יותר מאשר המצאה בלבד, ישבתי על ידו, כדי לשמוע מפיו, ביתר פרוט, על הטעמים שבהם הוא תומך מסקנה כה תמוהה. הוא שאלני, אם למעשה לא נראו לי תנועות אחדות של הבובות בייחוד של הקטנות יותר, במחולן, חינניות מאוד. את הדבר הזה לא יכולתי להכחיש. קבוצה אחת, של ארבעה איכרים, שרקדה לקצב חופז במעגל, ודאי לי שאפילו טניה עצמו לא היה מטיב לצייר אותה. חקרתיו למכניזם של דמויות אלה, ואיך יתכן לשלוט באברים הבודדים ובפרקיהם כדרישת מקצבן של התנועות או הריקוד, בלי שהיו רבבות חוטים בין אצבעות ידיו של מרקידן? הוא ענני, שאיני צריך להניח כי כל אבר ואבר לחוד ולעצמו, משוך ומנוע על ידי המכונאי, בכל רגע מן הרגעים ולעצמו, משוך ומונע על ידי המכונאי, בכל רגע מן הרגעים השונים של הריקוד. כל תנועה, הוא אומר, יש לה נקודת כובד; ומספיק לשלוט על נקודה זו הנתונה בפנימיותה של הדמות; האברים שאינם אלא כמין מטוטלות, מונעים, בלי כל התנעה מיוחדת, באופן מוכני, מעצמם. הוא הוסיף ואמר, כי תנועה זו היא פשוטה מאוד; כי כל פעם שנקודת-הכובד מונעת לפי קו-ישר, משרטטים כבר האברים מעצמם קשתות; וכי פעמים רבות, מתוך זעזוע מקרי בלבד, מגיע כבר הכל לכעין תנועה קצובה, הדומה לריקוד. הערה זאת דומה שהטילה אור כלשהו על ההנאה, שהוא נהנה בתיאטרון הבובות, כפי שהקדים ואמר לי. אף על פי כן לא שערתי עדיין אותה שעה מה הן המסקנות, שיסיק מכך לאחר מכן. שאלתיו, אם סבור הינו, כי המכונאי, המניע את הבובות, מן ההכרח שיהיה הוא עצמו רקדן, או שיהיה מחנן לכל הפחות בהשגת היופי אשר ברקוד? הוא ענה, כי אם עניין מן העניינים הינו קל מצד המוכניות שבו, אין משמעו, כי אפשר להפעילו בלי רגש כלשהו. הקו, ששומה על נקודת הכובד להתוותו, הוא בלי ספק פשוט מאוד, ולפי סברתו הינו, ברוב המקרים-ישר. ובמקרים שקו זה הינו עקום, הרי דומה שחוק עקמימותו הוא מדרגה ראשונה או לכל היותר מדרגה שיניה; וגם במקרה אחרון זה הריהי רק סגלגלה, צורת תנועה, שהיא בכלל הטבעית ביותר לקצות אבריו של הגוף האנושי (מכוח פרקיו) ונמצא שאין לזקוף לחשבונו של המכונאי כשרון אמנותי גדול. אדרבא, יש בקו זה שוב, מצד שני, משהו מסתורי מאוד. שכן אין בו אלא מעין ציון דרכה של נפש הרקדן; ומפקפק הוא אם אפשר להגיע אליה באופן אחר מאשר על ידי זה שהמכונאי מעמיד-את-עצמו בנקודת-הכובד של הבובה, זאת אומרת, המילים אחרות – הוא רוקד.

עניתי, כי מישהו תאר לפני את העניין הזה כשמשהו שהינו נטול נפש: דומה הוא לסבובו של המסובב בתיבת – הזמרה.

"בשום פנים אין הדבר כן" – ענה הוא – "נכון יותר שיחס תנועות אצבעותיו לתנועות הבובות הצמודות בזה, כמוהו כיחס מלאכותי, בדומה ליחס של המספרים ללוגריתמים שלהם, או של האסימפטוטה של חתוך-החרט". אגב סבור הוא, כי אפילו פרט אחרון זה של רוח, שעליה הוא סח, אפשר להרחיקו מאצל הבובות, וריקודן יעבור לגמרי לתחום הכוחות המוכניים, ובאמצעות מסובב, כפי שתיארתי לעצמי. הבעתי את השתוממותי בראותי איזו מידה של שימת לב הוא מקדיש לשעשוע זה שנועד להמונים ומדמה אותו לאמנות יפה. ולא זו בלבד שהוא מיחס לו סגולה של התפתחות גבוהה: דומה כי אפילו הוא עצמו עסוק בכך. הוא חייך ואמר שהינו מאין לומר, כי אילו שאל אותו מכניקוס לדרישות שיש לו איליו, כדי לבנות בובה רצויה לו, כי עתה היה רוצה ליצור בכוחה רקוד, ששום רקדן חרוץ בן זמנו, ואפילו וסטריס בכבודו ובעצמו, לא יהיה מסוגל להגיע עדיו. "האם שמעת" – שאל הוא, שעה שאני השפלתי דומם מבטי לארץ – "האם שמעת על אותן רגליים מוכניות שאמנים אנגליים מכינים בשביל אותם נכים אומללים, שאבדו את רגליהם?"

עניתי ואמרתי: לא; דבר כזה לא נזדמן לי עוד לראות במו עיני. "צר לי" – ענני – "כי אם אומר לך, שאומללים אלה רוקדים בעזרת רגלים אלה. הריני חושש כמעט, כי לא תאמין לי. מה אני אומר, רוקדים? מערכת תנועותיהם, אומנם מוגבלת; אף-על-פי-כן, התנועות המסורות ברשותן, מבוצעות השלווה, בקלות ובחן כזה, העלול לעורר השתוממות אצל כל אדם חושב". העירותי, בדרך הלצה כי מצוא מצא, באופן כזה איש כלבבו, שכן האמן, המסוגל לבנות רגל מצוינת כזאת, ודאי שמסוגל יהיה להרכיב גם בובה שלמה, הכל לפי דרישותיו. "מה הן" – שאלתי כיוון שהשפיל את עיניו לקרקע: "מה הן דרישות אלה, שהיית דורש מכשירו האמנותי של הלזה"?. "מאום" – ענה הוא – "שאינו מצוי כבר בזה: תואם, כושר תנועה, קלות – אלא שכל אלה בדרגה גבוהה יותר; ובמיוחד – הסדר נקודות-הכובד על פי חוקי הטבע". "ומה יהיה יתרונה של בובה כזאת לגבי רקדנים חיים?". "היתרון? – קודם לכל שלילי, ידידי הנעלה, הלא הוא זה, שלעולם בובה זו לא תתנאה, כי ההתנאות מופיעה, כידוע לך, שעה שהנפש (vies matrix) שרוייה בנקודה אחרת ולא בנקודת-הכובד של התנועה. וכיוון שהמכונאי בלית-ברירה, באמצעות חוט ברזל וחוט-החבל, אין לו נקודה אחרת בידו, מאשר זו: הרי שכל שאר האברים אינם מה שהם צריכים להיות, מתים, מטולטלות בלבד, והם מצייתים רק לחוק הכובד; סגולה נשגבה אשר רק לשווא נחפשנה אצל מרבית רקדנינו.

התבונן-נא בפ...-המשיך הוא – שעה שהיא משחקת את תפקידה של דפנה, והיא משגיחה באפולו, הרודף אותה, כל נפשה נעוצה אז בחוט שידרתה; היא משתוחחת, כאילו עומדת להישבר, דומה לנידה מאסכולת ברניני. התבונן בק... הצעיר, שעה שהוא ניצב, בתפקיד פריס, בין שלושת האלות, ומושיט לוונוסאת התפוח; נפשו נעוצה לו דווקא (אימה ופחד הוא להבחין בזאת) במרפקו. ומושגים כאלה – הוסיף לאחר הפסקה – הן מן הנמנע, מאז שטעמנו מעץ-הדעת. ואף-על-פי-כן גן העדן נעול הינו והכרובים עומדים בשערו; אנו נאלצים לצאת למסע על פני העולם, כדי לראות, שמא שוב פתוח הוא אי-שם מצידו השני". צחקתי. "על כל פנים, התכוונת לומר, כי אין הרוח עשויה לשגות, במקום שם אין כל רוח". אלא ששמתי אל לב, כי עוד דברים בפיו, וביקשתיו להמשיך.

נוסף לכך" – אמר הוא – "יש לבובות אלה היתרון, שהן נקודות-כובד. על דבר עומס-החומר, זו התכונה היריבה בין כל התכונות היריבות לריקוד אין הן יודעות דבר: שכן הכוח, המעלה אותן אל על, גדול מן הכוח הכובל אותן לקרקע. איזה מחיר היתה משלמת צ... הטובה, אילו היה משקלה פחות בשישה פונטים, או אילו היה משקלה כזה בא לעזרתה בשעת קפיצות ופירואטים? הבובות צריכות לקרקע, כדוגמת בנות-הליל, רק כדי לנגוע בה, כדי להפעיל מחדש, בכוח המעצור בן-הרגע, את תנופת האיברים; אנו צריכים לה, על מנת לפוש עליה, להתעודד מהתאמצות הריקוד; רגע אחד, שהוא עצמו, כנראה אינו רוקד, ואשר אין לעשות בו דבר, מלבד מעשה הטשטוש ככל האפשר". אמרתי: גם כי ייטיב לפעול במעשה הפרדוכסים שלו, לא יצליח אף-על-פי-כן לטעת בי סברה, כי בתוך בובת בדים מוכנית יתכן שיהיה מצוי חן, המרובה מאשר במבנהו של גוף אנושי. הוא סתר את דברי, באמרו, כי אי-אפשר לו כלל לאדם להשיג השגיה של בובת-בדים. רק אלוהים בכבודו ובעצמו מסוגל, בתחום זה, להתחרות עם החומר, וכאן נעוצה הנקודה, שבה נפגשים שני קצוות של העולם, שצורתו צורת טבעת. נדהמתי תדהמה גדולה והולכת, ולא ידעתי מה לטעון כנגד סברות כה מוזרות. דרמה, טען הוא כנגדי, לאחר שנטל קומץ טבק, כי לא קראתי בעיון את הפרק השלישי, מספר בראשית; ואם אדם שאינו בקי בתקופה ראשונה זו של התהוות אנושית, אי אפשר לדבר, על פי הדין, על התקופות הבאות, ופחות מזה על התקופה האחרונה. אמרתי, כי אמנם ידעתי, מה רבות החבלות שההכרה מחבלת בחינם הטבעי של הבריות. איש צעיר אחד ממכר, ניטל הימנו תום-ליבו, ממש לנגד עיני, בעטיה של הערה אחת בלבד, ולא מצא עוד לעולם את גן-העדן אל תום-הלב למרות כל המאמצים האפשריים. אף-על-פי-כן, מה הן המסקנות, הוספתי, שאפשר לך להסיק מכך? הוא שאל לאיזה מקרה אני מתכוון? התרחצתי – ספרתי לו לפני שלוש שנים, בערך, במימי נחל אחד יחד עם צעיר אחד, שחן נפלא היה נסוך על פי דמותו. הוא היה בגיל הט"ז, בערך, ורק בקושי רב ניתן להבחין אצלו בעקבות ראשונים של יהירות, שבאה עליו מכוח נטיית חסדן של נשים אליו. וקרה קרה, כי דווקא זמן קצר לפני כן ראינו בפריס את פסל העלם, שחילץ רסיס מרגלו; העתקו של הפסל הזה ידוע ברבים, והוא מצוי ברוב האוספים הגרמניים. הצצה שהציץ הצעיר אותו רגע, בעת ששם את רגלו, על השרפרף, כדי לנגבה, לתוך ראי גדול, הזכירה לו את הענין; הוא חייך וסיפר לי, על התגלית שגילה. אף-על-פי-כן, אם כדי לבחון את ודאות החן, שהיה נסוך עליו, אם כשי להקדים תרופה כלשהי ליהירותו: צחקתי ועניתי:- אתה רואה חלומות בהקיץ! הוא הסמיק, והרים את רגלו בשנית, כדי להוכיח לי את הדבר; אלא שהניסיון, כפי שניתן היה לשער על נקלה, נכשל. הוא הרים במבוכתו את רגלו בשלישית וברביעית, הוא הרים אותה גם פעם עשירית: לשווא! לא היה עוד באפשרותו לחזור על אותה תנועה – מה אני סח? התנועות, שעשה, היה בהן יסוד כה מגוחך, עד שעלה לי בעמל רב להתאפק מצחוק.

מאותו יום ואילך, שמא מאותו רגע ואילך, חלה תמורה שאין להשיגה באופיו של האיש הזה. הוא היה ניצב ימים שלמים ליד הראי; וכל פעם נגרע ממנו חוט נוסף של חן. איזו אלימות בלתי נראית-לעין ובלתי-מושגת בשכל דומה כי נפרשה כמו רשת ברזל על פני המשחק החופשי של תנועותיו, ובחלוף שנה אחת, אי אפשר היה לגלות עוד אצלו כל שיור מן הנועם שבו, שהיה משמח את כל הפוגשים אותו. עד היום חי מישהו, שהיה עד להותו מקרה מיוחד-במינו ואומלל, ויש בידו לאשרו, מילה במילה, כמו שסיפרתיו בזה. "בהזדמנות זו" – אמר צ... בחביבות – "שומה עלי לספר לך מעשה אחר, ותבין מעצמך, כי יש לו שייכות לכאן". מצוי הייתי, במסעי לרוסיה, באחוזתו של האדון פון ג., אציל לפלנדי, שבניו התאמנו אז במרץ, במלאכת הסייף. באופן מיוחד עשה זאת הבכור שביניהם, שחזר אז מן האוניברסיטה, שהיה בעיני עצמו כמין וירטואוז, והציע לי בהיותי בבוקר אחד בחדרו, סייף קהה. סייפנו; אכן, קרה במקרה ועליתי עליו במלאכה זאת. או אז תקפתו להיטות שהביאה אותו במבוכה; כל תקיעה שהתכוונתי לתקוע-פגעה במטרה, ואילו הסייף שלו טעה ונתקע לבסוף מהצד. בהלצה למחיצה וברצינות למחצה אמר לי, בהרימו את סיפו, כי מצוא מצא בי את רבו: אלא שכל אדם בעולם מוצא לו את רבו, ומשום כן רצונו להביאני אל כלונס, שאליו היה כבול, כתפו הימנית מורמת מוכנה לקרב, והוא מביט לתוך עיני: זו היתה עמדת הסייף שלו. לא ידעתי אם אני חולם, בהימצאי מול פני ריב כזה; אף-על-פי-כן: - "תקע בו! תקע בו!" – האיץ בי מר פון ג..."ונסה-נא אם תצליח אפילו פעם אחת לתקוע את סיפך בו!" התקפתי אותו, לאחר שהתאוששתי מתדהמתי, בסיפי; הדב הניע ניע קל את כתפו ומנע את התקיעה. ניסיתי להונותו באמצעות תואנה; הדב לא זע . שוב תקפתי אותו במהירות של כהרף-עין, ואילו היה זה חזהו של בן-אדם ודאי לי שהייתי פוגע בו ללא כל תקלה: הדב הניע את כפתו ניע קצר ביותר ומנע את התקיעה. עכשיו נתון הייתי כמעט במצבו של מר פון ג..., הצעיר. נוספה לכך רצינותו של הדב, והיא ששללה ממני את כושר ההחלטיות; תקיעות והונאות התחלפו, הזיעה נטפה הימני: לשווא! ולא זו בלבד שהדב מנע ממני את כל התקיעות, כדוגמת הסיפן הראשון- במעלה בכל העולם; על הונאות (דבר ששום סיפן בעולם אינו מסוגל לחקותו) לא הגיב כלל: הוא עמד עין מול עין, כאילו מוכשר היה לקרוא בעיני את רחשי נפשי, כפותו מורמת ומוכנה לקרב, ובשעה שתקיעותי לא התכוונו למעשה, לא היה זע כלל.

התאמין לסיפור הזה?" "באמונה שלמה!" – קראתי בתרועת הסכמה – "הייתי מאמין גם לאדם זר – עד כדי כך ברור הדבר: מה גם לך! "עכשיו ידידי הנעלה" אמר מר צ..., - יש בידך כל הדרוש כדי להשיג את דברי. רואים אנו, כי בעולם האורגני, כל שמעומעמת יותר המחשבה ורופפת יותר, כן מתגלה בכך, באופן מזהיר ומושלם, חן-הזריזות. אכן, כשם שחתך של שני קווים, מצד אחד של נקודה, לאחר שעבר את האינסוף, מתגלה לפתע-פתאום מן הצד השני, או כשם שמראה באספקלריה, לאחר שנתרחק אל האינסוף, מתגלה לפתע שוב סמוך מאוד אלינו, כן אנו מוצאים שוב את חן-הזריזות ברציפותו, בו בזמן באותו מבנה-גוף, אשר אין בו כלל מן ההכרה, או שיש בו הכרה אינסופית, זאת אומרת אצל בובת הבדים או אצל האלוהים". "אם כן הדבר" – אמרתי במשהו פיזור נפש – "הרי ששומה עלינו לחזור ולאכול שוב מעץ-הדעת, כדי שנחזור אל מצב התמימות הראשונה?" "אמנם כן" – ענני – "זהו פרק אחרון בתולדות העולם".

בחזרה לראש העמוד





בחזרה לרשימת הביטאונים



 

 
   
עמותת ארגון המורים לטכניקת אלכסנדר בישראל  |   טלפון: 03-5226172  |   ת.ד. 16163, תל-אביב 61161
   
על התמונה והשיטה